קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה / עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב / אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה / לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב.
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה / מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה / לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל, / מָחָר – הַכֹּל.
זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם / עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְׂגָב אָדָם
רַק לָנוּ עֲמֵלֵי כַּפַּיִם / רַק לָנוּ עֲמֵלֵי הַיְּקוּם / הָאֲדָמָה וּבִרְכוֹתֶיהָ / וּלְכָל הוֹלְכֵי בָּטֵל לֹא כְלוּם / אֵין רַב רִבֵּנוּ וּמוֹשִׁיעַ / לֹא מֶלֶךְ, לֹא גִּבּוֹר / בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה נַבְקִיעַ / אֲנַחְנוּ דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר / זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם / עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

"ובכל עיר ועיר מדינה ומדינה היה מחלוקת בין המעטים הבלתי מאמינים ובין המרובים המאמינים וגברה ידם ואין פוצה פה לנגדם. ובויניציאה נפלה קטטה ומחלוקת בבית הכנסת ביום שבת קדש ועד שכמעט מת אחד מהבלתי מאמינים, ואז קצת מהמאמינים כתבו לשאול את פי המלך אם יש עוון בהריגתו של אותו האיש הבלתי מאמין ובפרט בהיותו ביום שבת קדש ובבית הכנסת. ואז המלך השיב שדמם של הבלתי מאמינים מותר ועומד וגם ליכא חילול שבת אדרבא נהג בו קדש וכל המאמין זוכה לנחלה בלי מצרים" (תולדות השבתאות)