"תנו רבנן: בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית? שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה. אמר להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא? שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי. וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קרא אני אליהם יעמדו יחדו. ואידך - מאי יחדו - דלא משתלפי מהדדי. קשו קראי אהדדי! - אמר ריש לקיש: כשנבראו - ברא שמים ואחר כך ברא הארץ, וכשנטה - נטה הארץ ואחר כך נטה שמים".

כולי עלמא לא פליגי: סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. המחלוקת היא מי חשוב יותר, השמים או הארץ. לבית שמאי הארץ אינה אלא כשרפרף לכסא, ולבית הלל הארץ היא היא הבית, והשמים הם כעליה לצורכה. וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו כי שניהם כאחד חשובים, אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ (קהלת ג, יא), ואי אפשר לאחד בלא השני. ומפרש ריש לקיש: כשנבראו - מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה בשמים, וכשנטה ליישם סוֹף מַעֲשֶׂה - נטה את הארץ עיקר.
וכשיטתו אמר ריש לקיש גם בעמוד ב: "כיתות של מלאכי השרת, שאומרות שירה בלילה וחשות ביום, מפני כבודן של ישראל". כיתות מלאכי שמים "עתים חשות עתים ממללות" (מסכת חגיגה דף יג ע"ב), חשות הן כאשר בא זמנם של ישראל לשורר שירה כי ישראל עיקר. "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כמו שיש בעליונים" (תנחומא פרשת נשא סימן טז).