מה זה הדבר הזה שאנחנו כל הזמן מזכירים בתפילה "זכות אבות". לו אני הייתי שופט, והיה בא אלי איזה עבריין ומבקש 'חנינה' כי הוא ממשפחה טובה וישרת דרך, היה "חוטף" אותה בגדול. מילא מישהו שגדל במשפחה של עבריינים, והוא עבריין, לא היה לו ממי ללמוד התנהגות טובה - יש להקל בדינו. אבל מי שבא ממשפחה טובה ? – מגיע לו עונש כפול ומכופל.

תגידו אם אני לא צודק !

אלא, כשאנו מזכירים "זכות אבות", אנו מתכוונים לומר לקב"ה שישים לב שיש לנו עדיין תכונות חיוביות כמו שהיה לאבותינו הקדושים. הנה יש לנו אהבה לגמול חסד , כמו לאברהם אבינו, מסירות נפש – כמו ליצחק אבינו, ואהבת תורה – כמו ליעקב.

אז איך נאמר בתפילה בראש השנה ? "ועקידת יצחק לזרעו של יעקב ברחמים תזכור". או שמא נאמר "ועקידת יצחק לזרעו תזכור".

הנוסח הראשון - ברור. אנחנו מבקשים מהקב"ה לזכור ולשים לב שעדיין יש בנו את מסירות הנפש של יצחק אבינו, והכל לשם קדושת שמו יתברך.

אבל הנוסח השני טעון הסבר. "ועקידת יצחק לזרעו תזכור". לזרעו ? – גם עשו הוא זרעו של יצחק ? ולמה מחקו את המילה "ברחמים" ?

בנוסח הזה אנחנו מבקשים שהקב"ה ישים לב , איך אנחנו היהודים , זרע יצחק, מסרנו את נפשנו על קדוש שמו יתברך, ואיך אחינו התאום עשו, מסר את נפשנו (לא את נפשו, אלא נפשנו שלנו) על קדוש השם. איך התאכזרו אלינו במסעי הצלב, באינקויזיציה, בשואה. את דמינו הקיזו. האם אפשר שהקב"ה יראה את ההבדל בין שני התאומים לבית יצחק, ולא יימלא רחמים עלינו ? ברור מאליו שירחם.