שהרב הראשי לירושלים זה מינוי לכל החיים.
מכיון שכך למינוי של הר' עמאר יש משמעות דרמטית בזירה הספרדית, שכן על רב בעל תפקיד רישמי מטעם המדינה נאסרת כל מעורבות בנושא פוליטי.
כלומר, אריה דרעי יוכל להיות רגוע למשך שנים רבות (עד שהר' עמאר יחליט, אם וכאשר, לפרוש מתפקידו) שכן הסיכוי שאלי ישי יפתח מפלגה בלי תמיכה רשמית מפטרונו הרבני שואף לאפס.
כך גם כל מי שהאג'נדה ודרך ההתנהלות של הר' עמאר לא ראויים בעיניו, אמור לשמוח על בחירתו שתוציא אותו מה'מגרש' הפוליטי.
נקודה נוספת, בתחילה התפלאתי מאד על ההתנגדות הגורפת והמידית מצד דגל למועמדותו. לפי הנ"ל, יתכן שהסיבה לכך מכיון שהם יאבדו בזה את מנוף הלחץ העיקרי על דרעי, ברגע שאלי ישי, ששימש עד היום כשוט בידי דגל מול דרעי וש"ס, יהפוך ללא רלוונטי. לגבי שאר המועמדים לכאו' זה נטו כסף, השפעה מינהלית וכבוד,
אלא שכשזה גורם למועמדים להתחנף ולהקצין את דעותיהם לצד שהם מעוניינים בתמיכתו, מחד, ולהתפרץ על אלו שנמנעים מלתמוך בהם, זה הופך לסנסציה.
דברים נוספים שהפכו את העסק למענין הם המלחמה בין הבית היהודי, שלאחר הכישלון בבחירות לרה"ר זה הפך לנושא מרכזי אצלם, לבין החרדים,
תמיכת המזרחניקים בר' עמאר תמורת דיל עמאר - שטרן והאפשרות שרבנים חרדיים יתמכו במועמד מזרחניק מול הר' עמאר.
והדילמה של ש"ס- האם לתמוך בר' עמאר שנוא נפשם, ובכך גם להתפייס איתו וגם לסלקו זמנית מהדרך, או לא.
עיוות המחשבה נוצר
אפילו בנטיה קטנה של האדם
מדעתו האמתית
בכדי לרצות אחרים או את
עצמו
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
