וכל מרנן ורבנן מנהיגי הדור פסקו בעצמם שחובה גמורה לרדוף את העציצים עד השמדם, לחסל אותם, להכות, להחרים, לנדות, לחרף, לגדף, להזיק, לקלל, להרחיק, לפגוע בנפשות ילדיהם, לפגוע בממונם, לאבד את פרנסתם, ולקיים בהם מנהג בהמה הנסקלת בעזאזל.

דעת כל מרנן ורבנן ברורה, כי הם אפיקורסים גמורים שחובה על כל אחד ואחד לקיים בהם דין "מורידין ולא מעלין", ואם לא הפחד מהמסירות של נתי גרוסמן למשטרה, מרנן ורבנן היו יוצאים בעצמם לרחובה של עיר עם סכינים וחרבות ביד ומחסלים אותם אחד אחרי השני, כדין מחיית עמלק.

וכידוע, דעת מרנן ורבנן היא דעת התורה בעצמה, כי גם אם זה לא ניתן מעולם למשה בסיני, מרנן ורבנן הם המשה רבינו של הדור, והם המנהיגים לבירה, ותורה חדשה מאיתם תצא.

ומה נורא המראה, שזכינו סוף סוף שקם אחד מתוך המחנה, וכפנחס בשעתו יצא לקנא קנאת ה' צבאות ולקיים בפועל את פסק מרנן ורבנן, בסקילת אחד מראשי העציצים ובשבירת עצמותיו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שלחו לעזאזל וסקלו כדין בהמה הנסקלת.

וכעת בחוצפה נוראה של עקבתא דמשיחא, יצאו להם כמה עשרות עציצים צעירים בני 15-25, כדי למחות בשלוחא דמרנן ורבנן שקיים מצוותם, וכל זה נעשה בתוככי בני ברק עיר הקודש, אשר כל כולה שייכת אך ורק למרנן ורבנן, ובלעדיהם לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ולא יעלה על דל מחשבתו סרך של פקפוק בדעת תורתם.

גנבים, צאו מעירינו. היפרדו נא מעלינו. לכו לבנות לכם עיר קטנטנה ששם תעשו כל היום הפגנות נגד מרנן ורבנן.

אוי לדור שכך עלתה בימיו.

הכונו לקול זעקה ומרה, והפגנות מחאה אדירות בכל העולם כולו, על חוצפתם ועזותם של קומץ הצעירים שמרד במרנן ורבנן ומחה כנגדם.