השמעתם את המעשה בשועל הנגזל? הנה הסיפור:

פעם, היה חי ביער שועל חכם שהיה דורש בכל מיני משלים נאים ודברי חכמה. וכל החיות היו מתבשמים מדבריו הערבים.
והנה, היה ביער גם חמור. החמור תמיד קינא בשועל, והיה משתוקק שכולם יקשיבו רק לו.

אבל איש לא שעה אל החמור ואל דבריו.

בוקר אחד הלך בדרך, ומצא את השועל ישן לו בערימת עלי שלכת, ומשקפי המצבט שלו מונחים על הארץ לצידו. חשב החמור לעצמו: בודאי כולם מאזינים לשועל, מפני שמשקפיו משוות לו מראה פיקח כל כך. התקרב החמור חרש, ולקח את המשקפיים.

הרכיב החמור את המשקפיים על חטמו, והלך לדרכו שמח. אמנם כל היער פתאום נראה מעוות ומטושטש, והיה קשה מאד לא לסטות מהשביל. אבל, כך חשב החמור לעצמו, ככה נראה העולם מנקודת מבטו של חכם.

אבל עדיין, איש לא שעה אל החמור.

יום אחד, בשעת צהרים יוקדת, ביקש השועל לנמנם בצלו של עץ עבות. השעין את מקלו על הגזע הרחב, ונרדם. עבר שם החמור, ראה והנה לשועל מקל הליכה מחוטב ונאה, וגולת כסף בראשו. אמר החמור בלבו: מצאתי! לכן כולם רוצים לשמוע את השועל. כיון שהוא נראה כל כך מכובד וחשוב בהתהלכו עם משענת נאה כזו.

נטל החמור את המשענת, והלך לדרכו. אמנם היה קשה לו לאחוז במקל בעזרת הפרסה שלו, ומפעם לפעם רגליו כשלו בו. אבל, כך חשב, בכדי להיראות נכבד בעיני הבריות - הכל משתלם.

ועדיין, איש לא התייחס לחמור ולדבריו.

ערב אחד, היה החמור פוסע נוגות בין שבילי היער, כשהוא מדוכדך. לפתע שעטה על פניו פלוגת פרשים חולפת. הביט החמור, והנה אחד הרוכבים שמט בחפזונו אדרת יקרה, עשויה פרוות שועל. שמח החמור מאד, הניח את האדרת על גבו, ואמר: עתה איראה בדיוק כמו השועל, וכולם יסורו למוצא פי.

אמנם רגליו וראשו הציצו מבעד לפרווה, אבל החמור לא נתן לבו לזוטות...
וכך התהלך לו החמור עקלקלות. משקפי מצבט מיטלטלים מצד לצד על חוטמו הרחב, נאבק הלוך וכשול לאחוז במשענתו, פרוות שועלים מוטלת על גבו, ויהירותו מרקיעה שחקים.

כך עבר ליד קבוצת חיות שישבו ושתו בצמא את דברי השועל. לפתע הבחינו בו כולם, ופרצו בשחוק גדול. פנה אליהם החמור בעלבון ושאל: מה לכם צוחקים? הלא שועל אנוכי!

אמר לו השועל: חמור שוטה! כל הדברים האלה בידך, ממני גזלת. הם אינם מתאימים למידתך! הם לא שינו את מהותך! אם שועל אתה, אדרבה! פתח פיך ויאירו דבריך, ונשמע בדיוק מי כאן השועל ומיהו החמור...