לעצור את ארגוני ההצלה.

את הידיעה על הרצח בעתניאל קיבלתי לראשונה במשרדי ביום ראשון בשעה 17:28. הודעת ביטחון שדיברה על אירוע חדירה בעתניאל, על פצועה קשה ועל מחבל שנמלט.
אני מקבל עשרות הודעות חירום ביום מקבוצות סגורות ובטחוניות עקב העובדה שאנחנו עובדים עם מועצות וגופים שונים הקשורים ליהודה ושומרון (ובמקרה זה אני משמש כדובר המועצה האזורית הר חברון).

שתי דקות לאחר מכן ידענו את מיקום הבית, וחמש דקות אחרי ידענו כבר שדפנה נרצחה. בשניה שבה הדברים נודעו ביקשתי בקבוצת וואטסאפ אחרת, של הר חברון, הכוללת כתבים מכל הערוצים התחנות והאתרים, שלא להוציא את מצב הפצועה עד שיקבלו אישור.
אבל הדברים יצאו. הם יצאו כהודעה מארגוני ההצלה שאישרו את פרסומם ללא שום היתר ורשות. וזו לא פעם ראשונה.

לרצח של יעקב ונתנאל ליטמן בערב שבת הגעתי מיד. הצבא סגר את האזור וביצע סריקות, מד''א פינו את ההרוגים, אבל אמבולנס אחד נשאר במקום. אמבולנס שהביא צלם. תפקידו היה לתקתק ידיעות בקבוצות הוואטסאפ לראיין אנשים שהיו במקום ולהעביר תמונות מזירת האירוע. גם כאן נאלצתי להילחם כאשר אני בזירת הרצח שלא יוציאו שמות ותמונות זוועה.

ואלה רק שתי דוגמאות, וכמותם יש עשרות רבות.

בבדיקה שערכתי מול כתבי התקשורת הובהר לי כי ארגוני ההצלה מוציאים ידיעות מלאות כולל שמות. במקרה של דפנה הם אף אישרו לפרסום את הדברים- בתחילה שנרצחה ולאחר מכן את פרסום שמה.

המשפחה כמובן לא אישרה שום פרסום. נתן שמע על כך שאשתו נרצחה מהרדיו- הוא ידע שהיא פצועה, החברים והמשפחה חיכו לבואו. אבל רגע אחד בו הדליק את הרדיו הספיק כדי לקבל את הבשורה הנוראית.

יש בי הערכה עצומה לארגוני ההצלה, אבל את העניין הזה חייבים לעצור. הסקרנות והרצון להיות הראשונים שמוכרים מידע גורם לדברים נוראיים, ואת זה חייבים לעצור. לפני הפיגוע הבא.