''שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר. ...
ואי רשות הרבים הוא - קני, ואי אדם חשוב הוא - קני, ואי אשה היא - קניא. ואי איניש זילא הוא - קני''.

צריך ביאור, מה הסיבה שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר, ולמה אין סיבה זו קיימת באדם חשוב, אשה, איש זול, ורשות הרבים?

רש''י פירש שאין הדרך לרכוב משום צניעותא, ואיניש זילא אינו צנוע. ואדם חשוב דרך כבוד לו לרכוב. וברשות הרבים הדרך לרכוב פן יפסיקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו, וכן אין כח לאשה לאחוז הבהמה פן תינתק ממנה.

וקשה, שרק על אשה אמרו במסכת פסחים דף ג ע''א: ''תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב'', ואם גם באיש אינו צנוע גם בו אין הלשון נקיה.
ועוד, שמצינו שגם בדרך היו רוכבים למרות שמצויים שם אנשים.
ועוד, שאדם חשוב חושש לצניעות אף יותר מפשוט. שאמרו בירושלמי סוכה פרק ה הלכה ד; וסנהדרין פרק ב הלכה ד: ''אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם''. ובמסכת בבא בתרא דף נז ע''ב: ''חלוק של ת''ח כיצד? כל שאין בשרו נראה מתחתיו. טלית של ת''ח כיצד? כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח''. וכיצד לא חששו לצניעות רבן יוחנן בן זכאי (מסכת חגיגה דף יד ע''ב) ורבן גמליאל (מסכת עירובין דף סד ע''ב) שהיו רוכבים על החמור?
ועוד, שכמו החשש שתינתק הבהמה באשה או ברשות הרבים כך צריך להיות גם באיש, שכן חלקם חלושים יותר מאשה ויש גם בהמות חזקות.