אלא שמשנה זו אינה משנה רגילה מששה סדרי משנה, אלא מהמסכתות קטנות, במסכת אבות דרבי נתן פרק לח:
''ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב אני יודע שהנשים נעשו אלמנות. אלא... יתומים שאינן יתומים שיהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא יהיו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן''.
וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יח:
''ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים?... ובניכם יתומים ולא יתומין ממש, אלא שאין בית דין מניחין אותם למכור בנכסי אביהן בחזקת שהן קיימין''.
וזהו שתירץ רבא: ''לירד ולמכור תנן'' – שבנוסח הברייתא מפורש שמדובר במכירת הנכסים, ולא ניתן ללמוד מכאן לענין הורדת קרוב כאפוטרופוס. ועל כך לא נצרך רש''י לפרש דבר.
ואילו רב עמרם ניסה תירץ תירוץ שונה לחלוטין, כי רב ששת דייק מנוסח הברייתא כפי שהביאה הגמרא בתחילה – שלא מוזכר בו שמדובר במכירה. וקרוב לזה הנוסח שבפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת משפטים פרק כב: ''ובניכם יתומים. יתומין ולא יתומין ממש, שאין בית דין מניחים אותם לנכסי אביהן בחזקת שהן קיימין'', המילה ''לנכסי'' מרמזת שחסרה כאן המילה לירד, שאילו היתה חסרה המילה למכור היה צריך לומר ''בנכסי''.
והציע רב עמרם שגם לנוסח זה ניתן לדחות ולפרש שהברייתא עוסקת רק במכירה. לכן פירש רש''י שהמילה ''תנן'' כאן אינה מדויקת, כי רב עמרם לא בא לשנות את נוסח הברייתא, אלא רק לפרשה, ולכן צריך או לגרוס ''קתני'', או לפרש שהכוונה ''קתני''. ונצרך רש''י גם לפרש מה רצה רב עמרם למעט באוקימתא שהעמיד. ועל כך נתרעם רב ששת שאין לחלק בחילוק שאינו מפורש כאשר המשמעות היא שהברייתא כוללת את כל האופנים. אולם רבא לא נדחק כלל אלא קבע שהחילוק מפורש בברייתא עצמה.