''אמר רב חמא: מאי דכתיב (משלי יד, לג) בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ? בלב נבון תנוח חכמה - זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, ובקרב כסילים תודע - זה תלמיד חכם בן עם הארץ. אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא קיש קיש קריא''.

פירש רש''י: ''תודע - מודיע לכל ומתפאר בכתרה. בן עם הארץ - היינו בקרב כסילים, משפחת כסילים''. רש''י פירש תלמיד חכם בן עם הארץ באופן שלילי כי כך הוא מעניין המאמר הבא בסמוך: ''אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו, אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא? אלא, כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה - נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה - נעשה חפשי לעולם הבא''. ועוד, שמשמעות הביטוי ''אסתירא בלגינא קיש קיש קריא'' מוכר כשלילי, כגון במדרש תהלים מזמור א: ''בני אדם שתורתן מבחוץ ואינה מבפנים, כהדא איסתירא בלגינא קיש קיש קרייא''.

אך קשה, הלא רבים מגדולי החכמים בכל הדורות היו בני עם הארץ ממש, כגון רבי אליעזר בן הורקנוס שנקרא רבי אליעזר הגדול והיה הגדול שבדורו; וחלקם מפורסמים דוקא בענוותנותם העצומה כגון רבי עקיבא בן יוסף. ואדרבה, מוצאים תלמידי חכמים בני תלמידי חכמים הלומדים כדי למלאת מקום אבותם בהוראה, בעוד תלמידי חכמים בני עמי הארץ שלא נכון להם תפקיד לומדים לשם שמים בלבד. וכך אמרו במסכת בבא בתרא דף ח ע''ב: ''והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע - זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - אלו גבאי צדקה. במתניתא תנא... - אלו מלמדי תינוקות'', ושואלת על כך הגמרא: ''ורבנן מאי? ופירש רש''י: תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד מאי כתיב בהו? אמר רבינא: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'', כלומר תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד מתוך אהבה אף שאינם צפויים להעשות דיינים גבאים ומלמדים, אורם יגבר כשמש שהוא רב מאור הכוכבים וזוהר הרקיע.