''כתיב קמח וכתיב סלת! אמר רבי יצחק: מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש''.

פירש רש''י: ''מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין - היא אמרה קמח, והוא סולת''.
ועדין אינו מובן היכן מרומז בפסוק שהאשה צרה עיניה באורחים? הרי משמעות הפסוק שאברהם הוא שאמר את הכל: (בראשית יח, ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וגם אם נאמר שכיון שסתם קמח אינו סולת, הכרח הוא שמי שאמר קמח לא אמר סולת, ושרה היא שאמרה את אחד מהם; עדין אפשר שאברהם הוא שאמר קמח, והאיש הוא שצרות עיניו באורחים! או שבעלמא האיש והאשה שוים, וכאן, אברהם הוא שהיה טפל לשרה בחסד, כשם ''שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות'' (מדרש רבה ותנחומא שמות א, א).

אלא שפירוש דברי רבי יצחק שהיות וקמח וסולת שונים הם, בהכרח יש כאן דו שיח בין אברהם לשרה: וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים! – קֶמַח? – סֹלֶת! לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. שרה הציעה שיהיה קמח, ואברהם קבע שיהיה סולת. קרוב לזה פירש התורת חיים.