מסכת בבא בתרא דף עח ע''א''תנא קמא סבר: סתם חמור לרכוב קאי, ונחום המדי סבר: סתם חמור למשאוי קאי''.
קשה, הכיצד נחלקו חכמים במציאות הגלויה לעין כל, ניתי חמרא ונחזי!
אלא שבספר קול אליהו על אגדות על הש''ס הביא מספר שנות אליהו בשם הגר''א:
''קידושין (דף י''ב ע''א) אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת, חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. ויש לפרש דהנה במסכת ב''ק (ק''ג ע''א) איתא הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע יוליכנו אחריו אפילו למדי. ויש לדקדק בלשון אפילו למדי מפני מה אמרו דוקא מדי, ואם שרחוק הוא היה לו לומר אפילו לסוף העולם מחויב הגזלן לילך בכדי להחזיר את הגזילה. אבל נראה על פי מה שכתוב בישעיה (יג, יז) הנני מעיר עליכם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו, והשתא לפי זה יש לפרש דמשום הכי אמר יוליכנו אחריו אפילו למדי רצונו לומר דאף שבמדי לא נחשב פרוטה למאומה מחמת שיש להם כסף וזהב הרבה אף על פי כן צריך להוליך אחריו הפרוטה אפילו למדי. וזהו גם כן מה שאמר חיישינן שמא שוה פרוטה במדי רצונו לומר מחמת שהמטבע לא חשוב שם כלל אם כן יכול להיות שהתמרה שוה פרוטה במדי, ויכולין שם להשיג פרוטה אף בעד תמרה אחת''.
מעתה מבואר, כשם שאמר רבי יוסי במשנה במסכת כתובות דף סד ע''ב: ''לא פסק לה שעורין אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום'', כך לא סבר סתם חמור למשאוי אלא נחום המדי שממדי היה, ורוב חמורים מביאים שמה משאות למכרם בדמים מרובים.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
