''(במדבר כז, ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה - אפשר עמדו לפני משה כו' ולא אמרו להן דבר, ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה; אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין, והלכו ועמדו להן לפני כולן. במאי קמיפלגי? מר סבר: חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, ומר סבר: אין חולקין. והלכתא: חולקין. והלכתא: אין חולקין. קשיא הלכתא אהלכתא! הלכתא אהלכתא לא קשיא: הא דפליג ליה רביה יקרא, הא דלא פליג ליה רביה יקרא''.

קשה מה סברת רבי יאשיה, הרי: הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר יב, ג), והיה חולק כבוד לכל תלמידיו ככתוב: וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם (במדבר יא, כט).

ואין לומר שמעשה בנות צלפחד קדם, שהרי היה סמוך לכניסה לארץ לאחר המנין שבערבות מואב. ואילו דברי משה היו לאחר מעשה השליו שהיה סמוך ליציאת מצרים כדברי החזקוני. וכן מבואר שהיה לפני חטא המרגלים בתהלים עח, כז-לג: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף. וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם. לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם... בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו. וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה.