במהלך הימים והשבועות האחרונים גוברת ההסתה נגד עולם התורה.

ישנם הסוברים כי השנאה הכל-כך עזה לעולם התורה נובעת מכל מיני התרחשויות שהיו לאחרונה, שאם רק אפשר היה למנוע אותן, אזי השנאה לעולם התורה לא היתה קיימת, או לפחות היתה פוחתת בצורה משמעותית.

ישנם הסבורים כי באמצעות הסברה טובה או באמצעות יח"צנים מקצועיים -- אפשר להתגבר על השנאה.

ישנם כאלו המלמדים זכות על שונאי עולם התורה, כי שנאתם נובעת מתחושה אמיתית של התמרמרות על כך שבני הישיבות לא תורמים כלום, על פי הבנתם, לביטחון העם. הם כל-כך מנותקים מאמונה ומהבנה מה היא חובתו של היהודי בעולמו, שבאמת אין להם מושג מי הם אלו שכולנו חיים בזכותם.

למרבה הצער, ישנם גם כאלו שמאשימים את עולם התורה בעצמו בשנאה הקיימת כלפיו. לטענתם, אם היו מתפשרים במידה כזו או אחרת על עצם ההתעקשות לשמור על עולם התורה מפני השינוי הכי קטן שאפשר -- או אז אפשר היה להרגיע את שונאי התורה ולגרום להם להניח לנו.

אל מול כל אלו, הולכת ומתפתחת בשוליים הרדודים ביותר של הציבור הדתי והחרדי, תופעה מבישה של ניסיון ליצור גשר של הידברות עם שונאי עולם התורה, במטרה להגיע איתם להבנה ולהסכמה על הקצאת מכסה מסוימת של לומדי תורה -- כאילו למישהו בעולם יש זכות לעשות סחר-מכר עם התורה: תנו לנו את הסכמתכם למספר מסוים של לומדים שיוכלו לענות להגדרה "תורתם אומנותם", ובתמורה ניתן לכם את הסכמתנו לנתק כך וכך לומדים מעולם התורה, ר"ל.

למעשה, העיסוק הציבורי בחיפוש המניעים העומדים מאחורי גלי השנאה אינו חדש. בכל הדורות היו חכמולוגים שניסו להמציא מדמיונם ומסברתם כל מיני הסברים לפשר השנאה הכל כך בוערת לעמלי התורה.

גם הניסיון להציע רעיונות לגישור-כביכול בין עולם התורה לבין הלוחמים נגדו, איננו חדש. כבר בדורות הקודמים היו כאלו שהציעו פתרונות יצירתיים כיצד למנוע את השנאה ואפילו ליצור הבנה ושיתוף פעולה פורה ומבורך עם השונאים.

אבל את האמת על פשר השנאה לעולם התורה, אפשר למצוא במקום אחד בלבד: בתורה עצמה.

במסכת פסחים דף מט: אומרת הגמרא: "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עכו"ם את ישראל. ונשותיהן יותר מהן. תנא, שנה ופירש יותר מכולן".

זאת התורה ואין בילתה. הם שונאים בגלל שהם שונאים. נקודה. אי אפשר לקנות את אהבתם תמורת כל הון שבעולם. מהותם היא שנאה לתלמידי חכמים. יתירה מכך. מדוקדק מלשון הגמרא שאומרת "שונאין עמי הארץ לתלמיד חכם" בלשון יחיד, כי השנאה לא נובעת מריבוי תלמידי החכמים. גם כשהם מדברים על הצורך להמעיט את מספר לומדי התורה -- כל עוד יישאר תלמיד חכם אחד, הם ישנאו אותו. כך לימדונו חז"ל.

כל הפתרונות לקניית אהבת עמי הארצות באמצעים כאלה או אחרים, לא יועילו. הם שונאים כי מהותם היא שנאה לתלמידי חכמים.

הם כמובן לא מודים בזה שהשנאה היא חלק מהוויתם, אולי הם בכלל לא מודעים לזה. פעם הם טוענים כי השנאה נובעת מההפגנות החרדיות האלימות כביכול; פעם הם תולים את השנאה בעובדה שמערכת הלימוד שלנו לא פתוחה ללימודי ליב"ה; היו כאלו שמצאו את מקור השנאה בעובדה שלומדי התורה חיים בעוני ו"ככה זה לא יכול להימשך"; לאחרונה היה גל שנאה שהתבסס על עלילת "הדרת נשים", כפי שהיא באה לידי ביטוי בקווי המהדרין; מעת לעת מתעורר גל שנאה גם בשל איזשהם אירועים שליליים שיהודים בעלי חזות חרדית מעורבים בהם; כמובן לא נגרע חלקם של השונאים המודים בפה מלא כי הם שונאים אותנו בלי להרגיש צורך להסביר מאין נובעת השנאה הזו. אבל העולה מדברי חז"ל הוא, כי כל ההסברים הללו אינם אלא תירוצים. "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עכו"ם את ישראל". כשם ששנאת עמלק לישראל היא עניין מהותי, כך שנאת עמי הארצות לתלמידי החכמים.

עוד עולה מדברי חז"ל, כי אין טעם לחפש פתרונות לשנאה הזו משום שהיא מציאות טבעית. השמש זורחת, האש שורפת, הציפור עפה ועם הארץ שונא.

עם הארץ, בין אם הוא חילוני, מסורתי, דתי או חרדי -- אפילו אם הוא קובע עיתים לתורה -- כל עוד הוא עונה על ההגדרה של עם הארץ, אחת דינו לשנוא תלמידי חכמים. אדרבה: כל עוד הוא שונא את תלמידי החכמים, אין הוכחה טובה יותר לכך שהוא עם הארץ.

השנאה היא לא בעיה שלנו. היא בעיתם של עמי הארצות. כל עוד הם עמי הארצות, מובטח להם, ולנו, שישנאו. כי כך גזרה חכמתו יתברך.