ערכתי לאחרונה בתאריך 29.01.15 בשעה 19:29 בברכה, נהוראי עילם
מכירים את סיפור הקוזאק הנגזל? אז הנה הסיפור: אדם שהלך ביער לרגל מסחרו נפגש בקוזאק רשע ורע מעללים שדרש את כל כספו באיומי אקדח, בצר לו נתן לו בלית ברירה את צרור כספו, לאחר מכן אמר לו הקוזאק, יראו שאני בא עם צרור כסף, ויגידו שאני גזלתי זאת, לכן תן לי את הכובע שלך, ואני אירה בו כמה יריות, ואחבוש אותו לראשי, כך אוכל לומר שניסו לשדוד אותי, ואני התחמקתי, ויאמינו שאינני השודד, נתן לו את כובעו, וירה בו כדור ועוד כדור עד ש...נגמרו לו הכדורים, או אז התנפל עליו הנגזל, הכה בו נמרצות, חטף ממנו את צרור כספו, ונמלט, עוד הוא נמלט הוא שומע את זעקת הקוזאק הנגזל: נגב! גזלן! אכזרי! ועוד ועוד... נכון, באמת הוא גנב וגזל והכה, אבל... והנמשל ברור לכל בר דעת, עומדת קבוצה של אנשי רשע ואכזריים, שאינם בוחלים ואינם מהססים לפלג את עם ישראל בשביל אינטרסים שפלים, עושים הכל כדי להצר ולרדוף לשלוחי דרבנן, מפיצים כתבי פלסתר חמורים ללא הרף כנגד מרנן ורבנן, בשבילם להגיד פשרן וכדומה על גדולי הדור כבר נהפך להרגל, יוצרים אוירת מחלוקת נוראה ברחובות, וכשמנסים לברוח מהם (כמו שטוענים שהם רוצים...) הם נזכרים לצעוק שאנחנו עושים מחלוקת... לא להאמין כמה אפשר להיות רפי שכל ודלי תבונה, הם אלו שזועקים על המחלוקת מימות קרח לא קמו בעלי מחלוקת כמותם, ויש להם עוד זכות לזעוק נגד המחלוקת. אכן, בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא. ציטוט מאת: שועל, הועתק-הודבק על ידו אינספור פעמים בכל רחבי הפורום |
השמעתם את המעשה בשועל הנגזל? הנה הסיפור:
פעם, היה חי ביער שועל חכם שהיה דורש בכל מיני משלים נאים ודברי חכמה. וכל החיות היו מתבשמים מדבריו הערבים.
והנה, היה ביער גם חמור. החמור תמיד קינא בשועל, והיה משתוקק שכולם יקשיבו רק לו.
אבל איש לא שעה אל החמור ואל דבריו.
בוקר אחד הלך בדרך, ומצא את השועל ישן לו בערימת עלי שלכת, ומשקפי המצבט שלו מונחים על הארץ לצידו. חשב החמור לעצמו: בודאי כולם מאזינים לשועל, מפני שמשקפיו משוות לו מראה פיקח כל כך. התקרב החמור חרש, ולקח את המשקפיים.
הרכיב החמור את המשקפיים על חטמו, והלך לדרכו שמח. אמנם כל היער פתאום נראה מעוות ומטושטש, והיה קשה מאד לא לסטות מהשביל. אבל, כך חשב החמור לעצמו, ככה נראה העולם מנקודת מבטו של חכם.
אבל עדיין, איש לא שעה אל החמור.
יום אחד, בשעת צהרים יוקדת, ביקש השועל לנמנם בצלו של עץ עבות. השעין את מקלו על הגזע הרחב, ונרדם. עבר שם החמור, ראה והנה לשועל מקל הליכה מחוטב ונאה, וגולת כסף בראשו. אמר החמור בלבו: מצאתי! לכן כולם רוצים לשמוע את השועל. כיון שהוא נראה כל כך מכובד וחשוב בהתהלכו עם משענת נאה כזו.
נטל החמור את המשענת, והלך לדרכו. אמנם היה קשה לו לאחוז במקל בעזרת הפרסה שלו, ומפעם לפעם רגליו כשלו בו. אבל, כך חשב, בכדי להיראות נכבד בעיני הבריות - הכל משתלם.
ועדיין, איש לא התייחס לחמור ולדבריו.
ערב אחד, היה החמור פוסע נוגות בין שבילי היער, כשהוא מדוכדך. לפתע שעטה על פניו פלוגת פרשים חולפת. הביט החמור, והנה אחד הרוכבים שמט בחפזונו אדרת יקרה, עשויה פרוות שועל. שמח החמור מאד, הניח את האדרת על גבו, ואמר: עתה איראה בדיוק כמו השועל, וכולם יסורו למוצא פי.
אמנם רגליו וראשו הציצו מבעד לפרווה, אבל החמור לא נתן לבו לזוטות...
וכך התהלך לו החמור עקלקלות. משקפי מצבט מיטלטלים מצד לצד על חוטמו הרחב, נאבק הלוך וכשול לאחוז במשענתו, פרוות שועלים מוטלת על גבו, ויהירותו מרקיעה שחקים.
כך עבר ליד קבוצת חיות שישבו ושתו בצמא את דברי השועל. לפתע הבחינו בו כולם, ופרצו בשחוק גדול. פנה אליהם החמור בעלבון ושאל: מה לכם צוחקים? הלא שועל אנוכי!
אמר לו השועל: חמור שוטה! כל הדברים האלה בידך, ממני גזלת. הם אינם מתאימים למידתך! הם לא שינו את מהותך! אם שועל אתה, אדרבה! פתח פיך ויאירו דבריך, ונשמע בדיוק מי כאן השועל ומיהו החמור...