ובראש המגושם והמטומטם שלהם, לא רק שהם לוקים בדימוי מילתא
למילתא, אלא אפילו בהבנת הנקרא הם לוקים באופן מבהיל

"זה קרה בדצמבר 2012", נזכר גרוסמן. "חזרתי הביתה מהעיתון באחת בלילה, גשם סוחף ביותר, נכנסתי לחדר המדרגות. פתאום מגיע איזה בחור חרדי שאני לא מזהה, מחזיק פנס, ואומר לי, 'סלח לי, אתה יודע אולי איפה גרה…' – אומר שם של משפחה שאני בכלל לא מכיר. אמרתי שאני לא יודע, אבל הוא התחיל לנדנד לי. הזמנתי את המעלית, ואז אני רואה אותו מסמן משהו, ומהצד מגיח בחור גדל גוף ורעול פנים, על ראשו כובע גרב, רק העיניים מציצות. ממש נבהלתי, חשבתי מחבלים, לא ידעתי באותה שנייה. ידעתי רק שאני צריך לברוח. ואז שניהם מתנפלים עליי, מתחילים להכות אותי בראש עם איזה חפץ – לא ראיתי, ברזל או מקל, לא יודע מה. שברו לי את המשקפיים. ראיתי שמתחיל לנזול לי דם, הרמתי את היד כדי להגן, שברו לי את האצבע. ניסיתי לברוח אל תוך המעלית, והם ממשיכים להכות והדם משפריץ על קירות המעלית".

אחד השכנים שמע את המהומה ומיהר למטה כדי להניס את התוקפים – שבחקירת המשטרה יתעורר החשד שאף ניסו לחשמל אותו באמצעות שוקר, ללא הצלחה – לא לפני ששכנה אחרת הספיקה לרשום את מספר הרישוי של מכוניתם המתרחקת. גרוסמן הובהל חבול ושותת דם לבית החולים שערי צדק הסמוך. "אם השכנים שלי לא היו באים", הוא מספר ל'ליברל', "הייתי כבר מת".

כשהתעורר בבית החולים כמה שעות לאחר מכן גילה גרוסמן (56) שהעיתון החרדי 'יתד נאמן', שהיה ביתו במשך כ־20 שנה, בשר מבשרו, כמעט מיום היווסדו, התעלם לחלוטין מהתקיפה. "פוטש", הוא מכנה כיום את המהלך שנרקם לסילוקו מכס העורך של אחד ממוסדות התקשורת המשפיעים בעולם החרדי בישראל. הוא נשען לאחור על כיסא בפינת האוכל שבסלון ביתו ונראה נינוח. דיבורו רך ושקט, לא מה שהיה ניתן לצפות ממי שברחוב החרדי יצא לו שם של דמות כוחנית, יש שיאמרו אפילו דורסנית, שצבר לעצמו אויבים כמעט כמו אוהבים, ושעומד בלב הטלטלה, אולי הגדולה ביותר, בתולדות הציבור החרדי־ליטאי בישראל; טלטלה שקורעת משפחות, הורסת שידוכים, יוזמת חרמות ונידויים, מסלקת בנים ממוסדות חינוך ושואבת עשרות אלפי בני אדם למאבק איתנים מר שאיש אינו בטוח אם אי פעם יסתיים. והכול בגלל עיתון.

• מקור: http://theliberal.co.il/%d7%9b%d7%9a-%d7%94%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%97%d7%a8/

אמנם הנהלת הפלס מעולם לא עמדו מאחורי הפעילות של "ידידי הפלס", ואף באופן מעשי נעשו לפעמים דברים בניגוד לדעתם של מנהלי הפלס (שאף התריעו מידי פעם באזני טריגר על פעילויות מסוימות), אבל מכיון שהמטרה הסופית היא לצורך העיתון, ראו מנהליו צורך להעביר גירסא מסודרת של מה שעמד מאחורי הפעילות של ידידי הפלס. בפרט שהמטרה האמיתית היא להפוך את כל התביעה על אנשי יתד (באמצעות העו"דים הבכירים שנשכרו) ולגרום לפרסום בהפלס.

אגב, הסיבה שכל הענין לא סוקר בהפלס, מכיון שדרכו הממלכתית של העיתון שלא להיכנס לדברים כאלו כלל.
כאשר רדפו אנשים בגלל דעותיהם עסקו בענין בהרחבה, כמו פרשית תקיפת נתי, או הרדיפות, וכו'. אבל כאן שמדובר במריבה שנעשית בצורה עיסקית (אם כי בסופו של דבר המטרה היא השתקת הדעה, אולם סו"ס הנסיון אינו צולח, ומניעת פרסומות לכשעצמה אינה השתקת דעה), אין טעם לעסוק בענין מע"ג העיתון באופן רשמי.

מיום הקמתו של העיתון - ואף קודם לכן - נשמרו מכל משמר מלעשות שום צעד שיהיה בו עילה כלשהי לתביעה חוקית מכל גורם שיהיה, גם אם לא יהיה בה שמץ של צדק.
ואכן נוכחנו לראות שלמרות כל שיטות הרדיפה, מעולם לא ניסו לרדוף באמצעות תביעות משפטיות כנגד חומר שפורסם בעיתון, כי פשוט לא היה על מה. (רק לאחרונה היתה תביעה קנטרנית מצד ידידות טורונטו, כפי שפורסם בעיתון).