|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ככה זה
חבר מתאריך 15.7.15
53 הודעות | יום ששי ט''ו באב תשע''ה
01:19 31.07.15 |
|
24. זו ההוכחה שלבו טהור להשי''ת בלי לחשוב על עצמו בכלל. שהרי טעם הכלא על בשרו
בתגובה להודעה מספר 12
|
מעשר שנות ישיבה ללא יום אחד תחת השמים כי לא הסכים להתחרט, והיה לו ברור שהוא נכנס עכשיו עד זקנה ושיבה, ועוד יסורי הכלא על בשרו, רק כוח אחד יכול להניע כזה דבר, לא טירוף ולא שגעון. יראת שמים בוערת עד למסור נפשו כפשוטו. נאמר ברור. סכינים זו אומנותו של ישמעאל. גם קנאים פוגעים בו הוא רק בשעת עבירה ממש, אבל הבה נראה מה הנידון באמת. ''א-ל-היהם של אלו שונא זימה'', ובעצה זו נפלו עשרים וארבעה אלף מישראל, והתורה העידה שאלמלא פנחס ''ולא כליתי את בנ''י בקנאתי''' הקב''ה מעיד שלולא קנאתו נגזרה כליה ח''ו על כלל ישראל רח''ל למה ומדוע? כי זמה ציבורית מחייבת עקירתה ע''י כלל ישראל בכוח שאל''כ יתחייבו ח''ו שונאיהם של ישראל כליה'' דיני נפשות בעשרים ושלושה שאין לנו היום ושפיכות דמים מכל סוג אינה מותרת כלל. אבל שיעמדו אלפים ויכריזו ברחובה של עיר שעל זימתם גאוותם, ויכריזו שזו הדרך לחיות למי שחפץ וקוראים להלל ולשבח את כל תחתית השאול ועומק התועבה בקול גדול ברחובה של עיר, כל אשר שנא השם בתכלית השנאה ישליטו אלו ברחובות, זו גרועה פי כמה וכמה, זו מסכנת ח''ו את קיום כלל ישראל ומעלה חמה וכעס של כליה ח''ו. אינני מוכן לגנותו. הוא חשוב בשמים פי מליון יותר מכל ערימות החלאה שצעדו שם. וכדי שלא אואשם בהסתה אני חוזר ששפיכות דמים אסורה ואסור לעשות כמעשהו.
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גאון הירדן
חבר מתאריך 1.4.12
3293 הודעות | יום ששי ט''ו באב תשע''ה
01:42 31.07.15 |
|
29. דעתי הקטנה בענין
בתגובה להודעה מספר 0
|
אין פה מקום לשיקולים של רגשות, לשם שמים וכו'. הרי אם סנהדרין של שבעים ואחד ידונו חייב מיתת בי"ד, וגמרו דינו למיתה כדין תורה, ואמרו כולם "חייב" - פטור. וההורגו רוצח. ומדוע, הרי על פי התורה חייב מיתה? אלא שההלכה קובעת. לא הרגש. ואם ההלכה קבעה שכשאמרו כולם חייב הרי זה פטור - אז ההורגו - רוצח. גם אם לבו מלא ברגש אהבת ה'. השאלה צריכה להיות שאלה הלכתית טהורה ונקיה. וגם לקנאות יש הלכות. והגבול בין לקיים את ההלכה, ובין לעגל את פינותיה - הוא הגבול בין מצוה לרציחה. ולעניות דעתי, סנהדרין עדים והתראה לא היו, וגם לא היה שעת מעשה כך שאין להביא ראיה מפנחס, ובנוסף, שם מדובר בבועל ארמית. אז שלא יהיה ספק. דינם של התועבות מפורש בתורה. אבל התורה גם קבעה מי ומתי יישם את הדין. ומי שחושב שהוא יכול לעגל, אפילו פינה אחת - הוא רוצח. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גאון הירדן
חבר מתאריך 1.4.12
3293 הודעות | יום ששי ט''ו באב תשע''ה
02:34 31.07.15 |
|
42. בוא נלמד
בתגובה להודעה מספר 40
|
רמבם הלכות תשובה אדם שעוונותיו מרובין על זכייותיו--מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עוונך" ושיקול זה אינו לפי מניין הזכייות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב" (מלכים א יד,יג); ויש עוון שהוא כנגד כמה זכייות, שנאמר "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה" (קוהלת ט,יח). ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכייות כנגד העוונות. כל מי שניחם על המצוות שעשה, ותהה על הזכייות, ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן, אוליי לא עשיתי אותן--הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירין לו שם זכות בעולם: שנאמר "וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו" (ראה יחזקאל לג,יב), אין זה אלא בתוהה על הראשונות. ועיי"ש עוד באלו שאין להם חלק לעוה"ב. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
|
|
|
|
|