''אמר אביי: אמר לו עד אחד אכלת חלב, והלה שותק - נאמן, ותנא תונא: אמר לו עד אחד אכלת חלב, והלה אומר לא אכלתי - פטור; טעמא דאמר לא, הא אישתיק מהימן.
ואמר אביי: אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך, והלה שותק - נאמן, ותנא תונא: עד אחד אומר נטמאו, והלה אומר לא נטמאו - פטור; טעמא דאמר לא, הא אישתיק מהימן.
ואמר אביי: אמר לו עד אחד שורך נרבע, והלה שותק - נאמן, ותנא תונא: ושנעבדה בו עבירה, ושהמית על פי עד אחד או ע''פ הבעלים - נאמן; האי ע''פ עד אחד היכי דמי? אי דקא מודו בעלים, היינו ע''פ הבעלים! אלא לאו דשתיק.
וצריכא; דאי אשמעינן הך קמייתא, אי לאו דקים ליה בנפשיה דעבד, חולין בעזרה לא הוה מייתי, אבל נטמאו טהרותיך, מימר אמרינן: האי דשתיק - דסבר חזי ליה בימי טומאתו; ואי אשמעינן הא, משום דקא מפסיד ליה בימי טהרתו, אבל שורו נרבע, מימר אמר: כל השוורים לאו לגבי מזבח קיימי, צריכא.
איבעיא להו: אשתו זינתה בעד אחד, ושותק, מהו? אמר אביי: נאמן; רבא אמר: אינו נאמן, הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. אמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל, יומא חד נגה ליה ולא הוה קאתי, שדר שליחא אבתריה. אדאזיל שליח בחדא אורחא, אתא איהו בחדא. כי אתא שליח, אמר: אשתו זינתה, אתא לקמיה דמר שמואל, א''ל: אי מהימן לך זיל אפקה, ואי לא - לא תפיק; מאי לאו אי מהימן עלך דלאו גזלנא הוא. ורבא? אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה, ואי לא - לא תפקה''.

קשה, הכיצד יכול אביי לבאר את דברי שמואל: ''מאי לאו – אי מהימן עלך דלאו גזלנא הוא'', הרי לא הוא המוסמך לקבוע את כשרותו של עד או אם הוא גזלן, אלא בית הדין. ולמה שמואל עצמו לא הכיר את השליח ששלח ולא הודיע אם הוא עד כשר או גזלן?
עוד קשה, הרי נתבאר בצריכותות שהשתיקה לעד היא הודאה: ''אי לאו דקים ליה בנפשיה דעבד''. רש''י: ''חזי ליה בימי טומאתו - ולא איכפת ליה ולאו הודאה היא''. רש''י: ''לאו לגבי מזבח קיימי - ולא איכפת ליה להכחישו והודאה מיהא לא הויא''. ולמה תאסר אשתו של ההוא סמיא, הרי שתיקתו נבעה מחוסר ידיעתו שהרי לא היה נוכח בביתו בזמן עדות העד על הזנות.