על מנת לפתור את הבעיה של הטמאים, מצווה התורה את פסח שני. כלומר מי שאינו יכול להקריב את הפסח בחודש הראשון, מפני טומאתו או מפני שהוא בדרך רחוקה, יכול להשלים את הפסח, חודש לאחר מכן בי''ד באייר.

וכאן נשאלת השאלה, הרי לא מצאנו, שמי שלא יכל לשבת בסוכה בסוכות יוכל לעשות סוכות שני. או שאדם שהיה מוכרח לאכול ביום הכיפורים שיעשה יום הכיפורים שני, וכדו' לשאר המצוות. הרי כלל נקוט בידינו ''אנוס רחמנא פטריה'' (נדרים כז.), מי שנאנס ולא עשה מצוה הרי הוא פטור. אם כן מדוע לחייב?! מה כל כך נורא באי עשיית הפסח מפני אונס?!

אלא שכאן יש מצב מיוחד, שהרי ''בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים'' (רמב''ם הלכות חמץ ומצה פ''ז הל''ו), וזה קורה בליל הסדר, באכילת הפסח. אדם שאינו יוצא ממצרים, כביכול אינו שייך לאומה, ואם הוא אינו שייך לאומה, גם לקבל את התורה אינו יכול. לכן עד חג השבועות עליו לפתור את הבעיה, אם הוא לא הצליח לצאת ממצרים, עם כל עם ישראל, עליו לדאוג לצאת ממצרים עוד לפני מתן תורה, שאם לא כן, כביכול הוא מקבל את התורה בלי להיות שייך לאומה, וזה קרוב למינות ח''ו. לכן כאן החשיבות הגדולה של פסח שני.

התורה גלתה לנו דבר מיוחד, שהאפשרות להשלים מכח יוזמה של האומה את הפסח - זה דווקא בחודש אייר. בתאריך המתאים לחג הפסח בחודש ניסן. בחודש ניסן הגאולה באה על ידי התעוררות מן העליונים, ''אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ה' - אני הוא ולא אחר'' (הגדה של פסח), ואילו בחודש אייר דווקא, זמן הגאולה, נקבע על ידי בקשה של האומה, האומה היא זו שבקשה. כביכול חודש אייר הוא הזמן שבו האומה משיגה את עצמאותה בכוחות עצמה. ומכאן היסוד של המועד דאורייתא של חודש אייר, הלוא הוא פסח שני, שממנו אח''כ נובעים כל המועדים דרבנן, שאנחנו זכינו להם בהשגתנו את עצמאותנו בדור הזה: יום העצמאות ויום ירושלים.

אלא שגם כאן יוכל האדם לומר: 'אני נאנס ואינני יכול להצטרף להשגת העצמאות', 'והאיש אשר הוא טמא או בדרך רחוקה' - במישור הלאומי, הטומאה או הדרך הרחוקה מיתרגמים בתור מניעה או מפני הטומאה הלאומית - כלומר ריבוי החטאים. מכיוון שאנחנו מלאים בחטאים יותר מידי, אי אפשר לנו להשיג את עצמאותנו. או אפשרות שניה - שאנחנו כן טהורים, אלא שאנחנו עדיין בדרך רחוקה, כלומר במישור הלאומי - בגלות, בריחוק גאוגרפי מארצנו. לכן יש כאן התנצלות לאומה שאיננה יכולה להשיג את עצמאותה בתנאים אלו.

אך התורה מזהירה אותנו מפני פיתוי אידאולוגי: ''והאיש אשר הוא טהור'' כלומר אדם שכבר זכה לטהרה, כבר שומר מצוות, כבר מלא יראת שמים, ''ובדרך לא היה'' - שהרי הוא דר בארץ ישראל, ''וחדל לעשות הפסח'', ובכל זאת אינו חפץ בהשגת העצמאות, הרי שהאדם הזה מכרית את עצמו מן הגורל ההיסתורי של האומה, לכן התורה אומרת ביטוי חמור: ''ונכרתה הנפש ההוא מעמיה'' (במדבר ט יג). אבל גם במצבים כאלה של ריחוק אידאולוגי, מרצון להשגת עצמאות, ישנה אפשרות לחזור בתשובה, וכבר נאמר בספר הזוהר, בפרשת בהעלותך: שהמשיח הוא זה שעתיד להחזיר את הצדיקים בתשובה, עם כל עם ישראל במהרה בימינו, אמן.

ציטוט הרב שרקי:

ומכאן היסוד של המועד דאורייתא של חודש אייר, הלוא הוא פסח שני, שממנו אח''כ נובעים כל המועדים דרבנן, שאנחנו זכינו להם בהשגתנו את עצמאותנו בדור הזה: יום העצמאות ויום ירושלים.

מדברים על פסח שני שזה מהתורה ובסוף מגיעים ליום העצמאות ויום ירושלים

ועוד מכנים אותם ''מדרבנן'' כלומר, מר בן גוריון ויצמן ושרת הם ה''דרבנן שלנו''

התשובה האמונית אומרת שה' הקים את המדינה.

התשובה הכפרנית מתחלקת לשני סגנונות:

1) תשובה חילונית: חבר! זה לא האל שהקים את המדינה זה הפלמ''ח.
2) תשובה דתית: אתה חושיב שהקב''ה הקם את המדינה, שטויות זה הפלמ''ח שהקים אותה.

מה אומר התלמוד?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר, שנאמר (ירמיהו ל') ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, הקים לא נאמר, אלא אקים.

ב. הנה ההמשך:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אמר ( =רשב''י): הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא, דכתיב (בראשית לג) 'ויבא יעקב שלם'.
ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.

(בראשית לג) 'ויחן את פני העיר'

אמר רב: מטבע תיקן להם,
ושמואל אמר: שווקים תיקן להם,
ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.

אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני?

הסבר שווקים, מטבע, מרחצאות זה לא דבר פסול השאלה מה המניע לתקן אותם. המניע של הרומיים פסולה, של יעקב טהורה.

יעקב תיקן שלש דרכים בהם האשה נישאת: מטבע (בכסף), שווקים (בשטר), מרחצאות (בביאה = מקוואות).

ולכן גם רשב''י דבק במידותיו של יעקב אבינו וחיפש במה לתקן משהו בעולם...

זו הפואנטה של כל הסיפור. מי שקטע אותו לפני כן, לא הבין כלום במה שהתלמוד רוצה לומר!!!

אבל גם אין סיכוי שאבין.

שמעתי שבביתו של מורו ורבו של הרב שרקי :הרצי''ק זצו''ל היתה תלויה תמונתו של הרצל בסלון
כפי שתולים תמונה של גדולי תורה.

עכשיו כבר הבנתי הכל.
אין צורך בהסברים נוספים.

הרצל זה עזרה ונחמיה, בן גוריון זה מרדכי
וחיים חפר זה דוד המלך.

''ונשיר ביחד: הגן עליה.. ופרוס עליה... אבינו אבינו ...:''

(טו) בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד:
(טז) וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם:
(יז) וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
(יח) הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת:

(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
(כ) וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם:
(כא) וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת:

(כב) וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ:

(כג) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אשדודיות אַשְׁדֳּדִיּוֹת עמוניות עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת:
(כד) וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם:
(כה) וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם:
(כו) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת:
(כז) וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת:
(כח) וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי:

זכריה פרק ג

(ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ:

רד''ק זכריה פרק ג פסוק ג

(ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים - פי' כי זה משל על בניו שנשאו נשים נכריות וכת''י ויהושע הוו ליה בנין דנסבין להון נשין דלא כשרן לכהונתא וכך אמרו רז''ל כי על עון שהיו בניו נושאין נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בידם אמר זה שנאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי דרכו של יהושע היה ללבוש בגדים צואים אלא שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בידם וכן כתוב בעזרא וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני ישוע בן יהוצדק ואחיו וגו':

אז דורנו זה דור זהב לעומת שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה.

אין לי אלא ללמד עליך זכות שכנראה שבחיידר לא לימדו אתכם תנ''ך.

אנו נאמנים לתורת משה. ולא מכתיבים למשה מה הוא צריך או היה צריך לפסוק.

משום מה כאשר הפסוקים בתנ''ך ודברי חז''ל לא תואמים את האידאולוגיה של אי אלו אנשים, אזי יוצאים משפטים מסוג שלך.

גאולה זו הגדרה הלכתית לא המצאה. יש לה כללים המעוגנים בדברי הנביאים וחז''ל. יש אנשים שהדרך שבה היא מתרחשת לא מוצאת חן בעיניהם כי ציפו שהיא תהיה אחרת. אז בגלל זה לכפור בתורה, במשה, בנביאים ובחז''ל רק בגלל שהגאולה לא מתאימה להזיות של מאן דהו?

תנ''ך לומדים בצורה הרבה יותר מעמיקה ולא כמו לחידון התנ''ך.

ובכל מקרה הדין של ''לא תסור מכל אשר יאמרו לך'' {גם זה פסוק בתנ''ך}
נאמר גם על ימינו.

והם אלו שהורו לנו להתרחק כמו מאש : מהציונות מאנשיה ומהנדבקים אליה.

רק להזכיר לך (תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב):

מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

כל עוד זה לא ייעשה בישיבות שלמדת בהן. אין טעם לדיון.

ברור הלכתי נעשה ע''י הבאת מקורות מקדמונים, ברור סוגיות בחז''ל וכו' - ולא הפרכת סיסמאות כמו תגרים בשוק ''אני מלך הפלאפל'' - לך תתווכח.

אותו דבר לגבי יום העצמאות. בשל קדושת השבת מקדימים ביום או דוחים ביום. להפך זה מראה עד כמה חשובה קדושת השבת למדינת ישראל והיא מציינת את יום חזרת העצמאות המדינית ליהודים בארץ ישראל, מבלי לחלל שבת.

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסה

אמר ר' בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור.

יום העצמאות גולש גם למוצאי יום העצמאות הטקסים נמשכים לתוך הלילה שלאחריו. לכן החליטה הרבנות הראשית שהוא יוקדם ליום חמישי או יידחה במקרה של יום שני ליום שלישי בכדי למנוע חילול שבת.

הכוונה להוציא מכלל ישראל מי שלא מקיים מצוות נוגדת את היהדות. חז''ל למדונו: ''ישראל אע''פ שחטא - ישראל הוא''.

זו גמרא מפורשת (קידושין דף לו עמוד א):

בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה;
רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: (ירמיה ד) בנים סכלים המה, ואומר: (דברים לב) בנים לא אמון בם, ואומר: (ישעיהו א) זרע מרעים בנים משחיתים, ואומר: (הושע ב) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
מאי ואומר?
וכי תימא, סכלי הוא דמקרי בני, כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני, ת''ש, ואומר: בנים לא אמון בם;
וכי תימא, כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים, ת''ש, ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים;
וכ''ת, בנים משחיתים הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו, ת''ש, ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

ההלכה כר' מאיר.

אף בסליחות אנו אומרים זאת (סליחות לשני קמא): ''יְתֵרָה חִבָּתָם לְפָנֶיךָ אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים. בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים''