אלא שהקושיה איננה על ההפסד המיקרי למזיק הקיים כאשר יש פחת נבילה, אלא על עצם הדין שבעל השור התם נעשה שותף בנבילה, וכפשטות לשון רש''י: ''תם חמור ממועד - דהא גבי מועד אמרינן בפרק קמא (דף י: ) בעלים מטפלים בנבילה דכתיב והמת יהיה לו וגו' לניזק''. כלומר, שבשלמא אם המזיק עשוי רק להרוויח משותפותו בנבילה כדברי הגמרא בהמשך – כי אז מובן שזו קולא נוספת שהקילה התורה בשור תם. אולם אם המזיק נעשה שותף בנבילה לכל דבר וענין, זו ודאי חומרה הקיימת רק בשור תם – כי אין אדם חפץ שיחליטו לרשותו ממון שלא חפץ בו מעולם, ועוד שיצטרך ליטפל בו למוכרו בחופזה לפני שיופחת יותר ויותר, שהרי דרך נבילה להמשיך ולהרקב.