''אי אמרת בשלמא אינו מועד תנן, סתמא לא הוי מועד, הא קמ''ל, דאפילו מאדם לבהמה נמי סתמא לא הוי מועד''.פירש רש''י: ''דאפילו מאדם - דאית ליה מזלא לא הוי סתמיה מועד לבהמה''.
מקור דברי רש''י במסכת בבא קמא דף ב ע''ב: ''ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף? אדם דאית ליה מזלא - כתיב כי יגח, בהמה דלית לה מזלא - כתיב כי יגוף, ומלתא אגב אורחיה קמ''ל, דמועד לאדם הוי מועד לבהמה, ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם''. שם פירש רש''י: ''אדם דאית ליה מזלא - שיש לו דעת לשמור את גופו. כתיב כי יגח - דודאי נתכוון השור להרע ובא עליו בכח אבל נגיפה הוי משמע שמצאו עומד ודחפו בקרניו. לישנא אחרינא אית ליה מזלא ואינו נוח להמיתו בנגיפה דהיא דחיפת קרן מעט אלא בנגיחה בכח ובכוונה ובתחיבת קרן בגוף''.
וכן במסכת שבת דף נג ע''ב: ''ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה? - אין, אדם דאית ליה מזלא - מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא - לא מסייע לה''. כלומר שקל יותר לרפא אדם כי מזלו מסייע בשמירתו.
אך צריך ביאור, למה לתלות במזל, והלא מקרא מלא (בראשית ט, ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, הרי שגם שור הרגיל לנגוח בהמה ירתע מלנגוח אדם!
ואין לומר שהפסוק עוסק רק בחיות בר, שכן אמרו במסכת חולין דף עא ע''א: ''בהמה בכלל חיה מנלן? דכתיב: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ''. ועוד שקל וחומר, אם בחיית בר שדרכה לטרוף כך, בהמת בית על אחת כמה וכמה.
ואין לפרש שמזל האדם הוא הוא אותה שמירה מן שמיא. שכן אותה שמירה שייכת בכל עת, ואילו שמירת המזל היא ענין התלוי בטיב התקופה, כדברי רב פפא במסכת תענית דף כט ע''ב: ''בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה''. ועוד שאמרו במסכת פסחים דף ב ע''ב: ''מיתיבי יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר מדקאמר יקו לאור ואין - אלמא אור יממא הוא! - התם מילט הוא דקא לייט ליה איוב למזליה, אמר: יהא רעוא דליצפיה הך גברא לנהורא ולא לישכחיה''. ואיוב שקילל את מזלו בודאי לא היה מקלל שמירת שמים. וכן מוכח בכך שמזלו של אדם שונה משל חבירו, מה שאין כן ברכת ה' שנאמרה בשווה לנח וכל בניו.
אלא שאמרו במסכתות שבת דף קנא ע''ב; וסנהדרין דף לח ע''ב:
''אמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו''.
ומבואר באור החיים דברים כח, ט:
''כל זמן שהאדם שומר עצמו מהעבירות אין צלם אלהים עובר מעל פניו, וכל הנבראים אדם ובהמה מזדעזעים ממנו, מה שאין כן המתעב מעשיו מעבירים ממנו הצלם, וכמאמר קין (בראשית ד, יד) והיה כל מוצאי וגו' ''.
וכך הוא במדרש תנחומא פרשת שלח סימן טו; ובבמדבר רבה פרשה יז, ו:
''והייתם קדושים בזמן שאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על העכו''ם, פירשתם מן המצות ועשיתם העבירות מיד מחוללין אתם''.
מבואר איפוא שברכת: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, כמו גם ברכת: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י), תלויה בקיום המצוות. ומעת שחטאו וגלו כבר פסקה אימת ישראל על הגוים ואימת האדם על החיות. כי העושה מעשה בהמה נדמה לחיה כבהמה. ואם בכל זאת נשמר האדם יתר מבהמה, יש לכך סיבה נוספת.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
