רבות מדובר בשאלה כיצד ייבנה בית המקדש במהרה בימינו? במבט ראשון השיטות נראות כל כך קוטביות שאין סיכוי לפייס ביניהן. הבה נבדוק אם אכן כך הם פני הדברים. תחילה נפרוס את השיטות עצמן:א- הרמב''ם כתב שבניין בית המקדש בכלל רמ''ח מצוות עשה, שעשייתן מוטלת על בני אדם: ''מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר: ועשו לי מקדש (שמות כה, ח)''. אמנם כתב הרמב''ם בהלכות מלכים (פי''א, ה''א) שהמשיח יבנה את המקדש, אך לא כתב שהמצווה מותנית דווקא במשיח. אך בהחלט נראה שהדבר תלוי בהחלטה של המלכות (מלכים פ''א ה''א).
ב- הדעה ההופכית מיוחסת לרש''י ובעלי התוספות בשם מדרש תנחומא, לפיה המקדש יבוא מן השמים, כי הוא כבר ''בנוי ומשוכלל'' למעלה.
ג- יש מי שאומר ש''מן השמים'' פירושו שאחרי שייבנה המקדש בידי אדם, תשרה בו השכינה מן השמים, בדומה למה שהתרחש בחנוכת המשכן ובחנוכת בית ראשון.
ד- ויש אומרים שאחרי שירד המקדש מן השמים, יושלם על ידי מעשה בני אדם, בבחינת ''שמחנו בתיקונו''.
על פניו נראה שאין התאמה בין השיטות. אלא ששיטתו הייחודית של רמח''ל בספר ''משכני עליון'' מיישבת ביניהן. דעת הרמח''ל היא שהמקדש ירד מן השמים ואז ייבנה בידי אדם. ההסבר לשיטתו נעוץ בהבנת המושג ''שמים''. כל בר דעת מבין שאין מדובר בחלל החיצון או באטמוספירה כי אם בעולם העליון הרוחני, מעין עולם האידיאות האפלטוני. לפי זה הירידה מן השמים מתפרשת כהופעה רוחנית של רוח הקודש בדמות של תבנית אידיאית, המיתרגמת לעשיה חומרית על ידי בני אדם. כך שצודקים האומרים שייבנה המקדש מן השמים וצודקים באותה המידה האומרים שהוא ייבנה בידי אדם. יש בהסבר הזה התאמה מסויימת לדעת המצריכים את חידוש הנבואה כתנאי לבניין המקדש.
שמא נקשה שלא מצאנו בדעת הרמב''ם שיש עיכוב של הופעה נבואית לקיום מצוות בניית המקדש. נאמר שאכן כך ההלכה, אך באופן מעשי אין סבירות שתהיה הסכמה לאומית לקיום המצווה ללא שינוי עמוק של ערכי התרבות שיביא את העם ואת מוסדות המדינה להכרה בצורך הן של חידוש העבודה והן בהתמודדות מול האומות שמעשה כזה יגרור. השינוי עשוי לבוא על ידי השבתה של התרבות הנבואית בקרב האומה. ההשגחה מובילה אפוא להתפתחות תרבותית ורוחנית המקבילה להתעצמות תהליך הגאולה בקרב עם ישראל ומתוך כך בעולם כולו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
