על כל פנים ביום העצמאות, בוודאי שעלינו לגמור את ההלל, על פי תקנת הרבנות הראשית על פי הגמרא במסכת פסחים, שכך היא תקנתם של הנביאים. וכתב בעל הלכות גדולות (עשה ק''ג-קכ''א, לולב עמ' 352 מהד' הלדסהיימר), שהתקנה הקדמונית לקרוא את ההלל בזמן גאולה, אינו אלא בנס שקרה לכל כלל ישראל. מה שאין כן אם מדובר בנס שקרה לעיר אחת, או למדינה אחת, הרי שיש לקבוע יום טוב, אבל אין לקבוע את אמירת ההלל.

ומעשה קרה בזמנו של מרן החיד''א, שבעיר אחת קרה נס ורצו לקבוע יום טוב על גאולתם, וגם רצו לקרוא את ההלל. ואמר להן מרן החיד''א, שיש לחוש לדעת הפוסקים האומרים שאין לקבוע את ההלל אלא על נס של כל כלל ישראל כולו בלבד. לכן המליץ להם החיד''א לא לקרוא את ההלל באותו נס פרטי שקרה להם. אמנם הוא הוסיף הסתייגות ואמר: אם ברצונכם בכל זאת לקרוא את ההלל, למרות שאינכם חייבים, אל תקראו אותו אחרי התפילה שמא תקלקלו את הצינורות של העולמות העליונים בתפילתכם, שהרי אין ההלל הזה שאתם אומרים חובה, ובוודאי שאין לאומרו באמצע התפילה, אלא אחרי התפילה כדי שלא לקלקל את סדרי העולמות.

ועל פי דבריו מובן שביום העצמאות המציין נס שקרה לכלל ישראל, בוודאי שיש לומר את ההלל במקום שבו תקנו אותו חכמים, ולא לחוש חלילה שמא יקולקלו העולמות על ידי זה. אלא אדרבא, על ידי זה יתוקנו העולמות. כשאנחנו מקיימים את תקנתם של החכמים, ועל ידי שאנחנו מודים לקב''ה ואיננו כפויי טובה.

עלינו להיזהר מאד שלא להיות כפויי טובה כלפי הקב''ה. הרי הגמרא במסכת סנהדרין (צד.) מספרת לנו שכשחזקיה מלך יהודה נלחם בסנחריב מלך אשור וניצל. ומתו ביום אחד מאה שמונים וחמשה אלף מחיילי האויב, וממלכת יהודה יצאה מן המנדט האשורי וחזרה לעצמאותה המדינית. היה ראוי המאורע להיחשב כימות המשיח, וסנחריב כעין גוג ומגוג. אלא שלא רצה חזקיה מלך יהודה לומר הלל על גאולתו, ועל כן נדחתה הגאולה במשך אלפי שנים.

אשרינו, שאנו, איננו כפויי טובה, ואומרים הלל שלם על גאולתנו ועל פדות נפשנו. אנחנו נותנים שבח וכבוד למלך הכבוד.

על ידי שאנו מודים לקב''ה בשבח והלל, מתקיים בנו דבר ה' בפי נביאו: 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' (ישעיה ל), לנו ולכל ישראל.