הקשה בספר זרע שמשון, שלפי דרשה זו של חז''ל, נמצא שהנס מתמעט, שלכאו' כוונת הדרשה היא שהמן לא היה מלך אלא אדם בזוי וא''כ אין כ''כ מעלה לנס שהציל אותנו הקב''ה מידו, ואדרבה משמע שהנס היה בזה שנתגדל להיות משנה למלך, וא''כ איך זה שייך לתחילת הפסוק שאומר ''לולי ה' שהיה לנו'' שמשמע שהנס הוא שהקב''ה הצילנו מידי המן.

ונראה לחזק ולהעצים את הקושיא, כי הנה מצינו שלא יפה עשתה אסתר בכך שקראה לאחשוורוש כלב, ולכן חזרה לקרותו אריה, (מסכת מגילה דט''ו ע''ב) ומקובלנו פי' הענין משמו של ר' יוסף רוזובסקי, שאמנם 'כלב' הוא שם גנאי ו'אריה' הוא לשון חשיבות, וראוי לכנות את אחשוורוש בשם גנאי ולא בשם חשיבות, אמנם מכלב אפשר ברוב הפעמים להינצל, כגון אם יש בידו מקל או אנשים שיסייעו לו, או שיכול לברוח למקום מסתור, וגם רוב הפעמים נשיכת כלב אינה גורמת מיתה, ולכן אין זה כ''כ מעלה להינצל מכלב, משא''כ אם עומד כנגדו אריה ששואג לטרף, הרי שזה נס גדול להינצל מידו, מפני שאי אפשר להינצל מידו של אריה, אלא בדרך נס ממש, וכמ''כ האריה מבקש להמית, ולכן אם אחשוורוש נמשל ל'כלב' אין כ''כ חידוש וגדולה להינצל ממנו, אמנם האמת הוא שאחשוורוש היה 'אריה' שאי אפשר להינצל ממנו אלא ע''י נס, כי אחשוורוש היה בעל עוצמה, והיה מבקש להמית בשנאתו את כל כלל ישראל, ועל כן יש חידוש ופלא בהצלה ממנו. וא''כ לכאורה נראה תמוה מה שחז''ל דורשים על המן שהיה 'אדם' בזוי ולא מלך.

וביאר הדרשה בספר זרע שמשון, שבנס הפורים נודע לנו בבירור שהקב''ה מקדים לנו רפואה למכה, והיינו שבכל שאר הגליות, ואפ' בגלות מצרים, לא נודע דבר זה בבירור, שאע''פ שבגלות מצרים מבואר שהקדים הקב''ה את ירידתו של יוסף למצרים להיות מרכבה לשכינה בארץ מצרים, ולהכין את התיישבותם של בני יעקב בארץ גושן, ועוד ענינים שביארו המפרשים שהיו הכנה לגלות מצרים, אם כל זה לא הייתה זו ''רפואה גמורה'' כי אדרבה כתבו המפרשים שנענשו בכך על שמכרוהו למצרים בכך שהכביד עליהם קושי השעבוד, ובגלל קושי השעבוד נשתקעו ישראל במ''ט שערי טומאה והיה צריך למהר להוציאם ממצרים כמו שכתבו המפרשים, ולא הושלם הזיכוך שלהם, ולבסוף עשו העגל ונשתברו הלוחות, אבל בנס פורים ראו ממש שאפ' עוד קודם שנהיה המן למשנה למלך אחשוורוש, הקדים הקב''ה תרופה למכה, כמבואר במדרשים שמכר עצמו להיות עבד למרדכי, ומרדכי שמע שבקשו בגתן ותרש לשלוח יד במלך אחשוורוש, וכמ''כ האיגרות הראשונות ששלח אחשוורוש על מנת שיהיה כל איש שורר בביתו גרמו הצלה לישראל, שעי''כ החזיקוהו לשוטה כמו שאמרו חז''ל, וזה כוונת הדרשה ''לולי ה' שהיה לנו'' כלומר לולי שהקדים לנו תרופה למכה ''בקום עלינו אדם'' עוד בזמן שהמן היה אדם בזוי.

ב

רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: ''לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה'' זה מרדכי הצדיק ''ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס'' זה המן ''לתת לטוב לפני הא-לוקים'' זה מרדכי ואסתר דכתיב ''ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

ענין הפסוק בא להורות על העיקר הגדול שכותב הרמב''ם באריכות בהקדמה לפי' המשנה, שהעולם לא נברא אלא לשימוש האדם השלם הצדיק העובד את בוראו, וכל שאר הנמצאים, אינם נמצאים אלא לעזרתו ולשימושו, וכמ''כ שאר האנשים הבלתי שלמים המכונים ''עמי הארץ'' הינם נמצאים לשימושו ולעזרתו של האדם השלם, ולכן נקראו בשם ''עמי הארץ'' כי לא נמצאו אלא ליישב הארץ בשביל האדם השלם. ולמשל כתב שם, שאפשר שיהיה הכסיל נח ברוב ממונו או רכושו, ויצווה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב כמו שיעשו המלכים וכל הדומה להם, ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סיבה להנצל ממות, כמו שאמר ''יכין וצדיק ילבש'' (איוב כז' יז') או ייקחו מן הכרם ההוא כוס יין אחד לעשות ממנו צרי (מין סממן המועיל לרפואה) וימלט בו מן המוות איש תמים ושלם אשר נזקק לאותו סממן, עכ''ד.

ובזה יתבאר הפסוק, כי על מנת לאסוף ממון וכבוד וכו' צריך להתייגע הרבה ולהתאמץ בכל מיני השתדלויות המטרידות את המנוחה והדעת, ואין הבורא ב''ה חפץ שיגיע לאדם השלם והצדיק אותם טרדות, אך עכ''פ זקוק הוא האדם השלם לממון ולכבוד, על מנת שיוכל לעבוד את הבורא ולצוות לאחרים כדת מה לעשות, ולכן מכניס הבורא בלב החוטא ענין לאסוף ולכנוס, והיינו שהחוטא פועל ומשתדל לאסוף הרבה ממון וכבוד, בו בעת שהאדם הצדיק והשלם עובד את בוראו בשלווה ובנחת, ולבסוף נוטל הקב''ה את הממון והכבוד שנתייגע בו הרשע החוטא, ונותן לצדיק ע''מ שיעבדהו. וזה הוא פירוש הפסוק : ''לאדם שטוב לפניו'' כלומר לאדם השלם ''נתן חכמה ודעת ושמחה'' היינו שעובד את בוראו בלא טרדות ''ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס'' היינו כפי שנתבאר שהחוטא פועל להשיג ממון וכבוד בכל מיני השתדלויות וטרדות ''לתת לטוב לפני הא-לוקים'' על מנת שהצדיק השלם יוכל לעבוד את בוראו בממון ובכבוד שאסף הרשע. וענין זה נראה עין בעין בזמן מרדכי ואסתר, שהרי ודאי הוא שאותו רשע וצורר ''המן הרע הזה'' השתדל רבות לקנות מעמדו בבית אחשוורוש ולהשיג עושר וגדולה, ובבוא העת המזומן לפני הבורא, ניטל כל כבודו ועושרו בבת אחת, וניתן למרדכי ואסתר על מנת שיוכלו להנהיג את הדור.

ובמבט מעמיק יותר, פסוק זה מגלה לנו הנהגה נפלאה שנוהג הבורא ב''ה בעולמו, והיינו – שהקב''ה משתמש ברע לשרת את הטוב, שאותה תאוות הרשע והחוטא לאסוף ולכנוס, משרתת את האדם השלם בבוא העת, על מנת שיוכל להנהיג את הדור. וכשנתבונן עוד, נראה שעל ציר זה סובב כל ענין המגילה, וכמבואר בביאור הגר''א ובמפרשים, שכל פעולה ופעולה שעשו אחשוורוש והמן בשביל להשיג מטרותיהם, הועילה אחר כך לכלל ישראל להינצל מגזרתם.

והלקח לדורות הנלמד מן המגילה הוא שאין ''רע'' גמור בעולם שלא תהיה ממנו תועלת שנצרכת בבוא העת לעבודת השם ב''ה. ושמעתי מהרב הגאון יחזקאל וייזפיש שליט''א, שלכן ציוונו חז''ל לשתות יין בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי האמת היא שאין רע, שאפ' המן הרשע העמלקי הגדול, סיבב תועלת לעם ישראל, שהרי בזכות גזרתו חזרו בתשובה ולבסוף קיבלו את התורה מרצון! עוד שמעתי דבר נפלא מהחכם השלם רבי שמשון נחמני זצוק''ל בספרו 'זרע שמשון', שעושים מיני מתיקה משולשים לכבוד ימי הפורים, וקוראים אותם ''אזני המן'', כנגד מה שהטה המן את אזנו לעצת זרש אשתו, לתלות את מרדכי על עץ גבוה חמישים אמה, ומעתה 'אוכלים לו את האוזן' אולם אותם 'אזני המן' קשים מבחוץ ומתוקים מפנים, לומר שמבחוץ היה נשמע שעצה זו רעה למרדכי וליהודים, אולם מבפנים – בעומק, הייתה זו טובה גדולה, כי עי''ז נעשה נס לישראל, כי בגלל זה גמר אחשוורוש לתלות את המן, שהרי לא ציווה לתלות את המן עד שאמר חרבונה (שהוא אליהו הנביא לפי מה שקיבלנו מחז''ל) ''הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבוה חמשים אמה'' וזה גרם שקיבלו ישראל את התורה ברצון! עכ''ד ודפח''ח.