למה הילדה עדיין אתכם בחדר? למה בגיל שנתיים היא לא עוברת לחדר משלה?
נראה לי שילד צריך גם עצמאות, ומקום משל עצמו.יש לי ילדה בת שנתיים ו3. היא בחדר משל עצמה מגיל 6 חודשים.
בהתחלה במיטת תינוק, ולפני 3 חודשים במיטת נוער.
ילד שבוכה באמצע הלילה צריך ללמוד להרגיע את עצמו ולהירדם באופן עצמאי (כאשר היא הולכת לישון בערב, באיזה שעה? איך היא נרדמת? איפה?)
ולכן כל היועצים ממליצים כמה שפחות גירויים על מנת להירדם - כלומר לא להירדם על הידים, לא להירדם עם בקבוק ולא להירדם עם שיר או נענוע של המיטה.
בגדול הילד צריך איזה טקס קבוע, שיבין שעכשיו הולכים לישון, והוא צריך ללמוד להרדים את עצמו כדי שאם יתעורר בלילה, הוא יוכל להירדם בחזרה מבלי להעיר ולהטריד את ההורים.
תבין מזה צרות של עשירים -
הבת שלנו הייתה הולכת לישון בשעה 19 בערב, וקמה ב6 וחצי בבוקר. הסדר היה - ארוחת ערב, מקלחת, מטרנה בחדר על הידיים ולאחר מכן למיטה לישון. עבד כמו קסם.
באיזה שלב היא התחילה לקום מוקדם יותר - ב5 וחצי, רבע לחמש, איזה פעם או פעמיים ב3 וחצי או 4...
מעבר להתעוררות, הייתה באה אלינו לחדר ורוצה לראות טלויזיה.
הלכנו ליועת שינה, אמרה לנו שהרוב אנחנו עושים בסדר, רק להוציא ממריכב השינה את האוכל, כלומר ארוחת ערב - מטרנה - מקלחת - לישון ובנוסף לדחות את השינה באיזה שעה וחצי....
ואז יישמנו - בקבוק ישר אחרי האוכל, מקלחת ולישון והכל התחיל מאוחר יותר כדי להגיע לשעות מאוחרות יותר. ואכן, אחרי 4 ימים גמלנו אותה לגמרי מהבקבוק, והילדה חזרה לקום בשעות שלה - 6 וקצת קרוב ל7.
לכן אם לסכם -
*חדר משל עצמה (טוב לילד וטוב גם לכם)
*טקס שינה קבוע עם כמה שפחות מרכיבים לפני השינה בשביל שינה עצמאית
*לא להיכנע לכל רצון של הילד - אם בוכה, או מגיע אליכם למיטה, או משהו, אז להחזיר חזרה למיטה, מקיסמום לתת מוצץ ולצאת. בשום פנים ואופן לא להשאר בחדר, לא להקריא סיפור או לשיר שיר.
*הילדה תבכה. אין מה לעשות. היא תבכה, והיא תצרח, ואחרי 3-4 דקות היא תירגע, ותבין שהבכי לא עוזר, ותחזור לישון. יכול להיות שהתהליך ייקח כמה ימים, או שבוע. אבל בסוף הילד מבין ולומד, וככל שתחכו עם זה יותר, זה יהיה קשה יותר בהמשך.
אם תרצו המלצה ליועצת שינה, אשמח.