בדיסקים קשיחים מגנטיים - המידע היה נרשם באופן מגנטי על תקליטים מגנטיים.
כך גם הייתה הקריאה שלו - מגנטית - כלומר, הקורא - מחט מגנטית, בדומה לזו של פטיפון, מסובבת את הדיסק עד הבלוק המתאים וקוראת אותו.
אך מה אם מדובר במידע שיושב על כמה בלוקים? אז צריך לסובב שוב ושוב את הדיסק.
כל שלמעשה, קריאה ממידע קרוב יותר - ככל שהבלוק הבא נמצא קרוב יותר לבלוק שכבר נקרא, כך יקטן הצורך בסיבוב הדיסק וכך הדבר יהיה מהיר יותר.
לשם כך בדיוק, נוצר תהליך האיחוי - אבחון של בלוקים ששייכים לאותו קובץ או גוש מידע והעברה שלהם למקומות קרובים כך שלא תדרש קריאה 'מפוזרת' מהדיסק, שגם איטית.במעבר לSSD ודיסקים דומים בטכנולוגיית פלאש - הדבר שונה, לכך כתובת של מקום בזכרון, הבקשה עוברת לבקר בדיסק שפונה למקום בזכרון, התהליך די דומה למציאת ערך באינציקלופדיה לפי מקרא - לדוגמה "כרך 5, עמוד 121, שורה 5, מילה 4, תו 2".
כל קריאה שעוברת דרך הבקר, מפנה חשמלית את הכתובת ממנו לוקחים את המידע, אין סיבוב של דיסק וכל קריאת מידע, מפוזר ככל שתהיה תקח אותו זמן (ומהירות), על כן, בדיסקים מסוג SSD אין באמת משמעות לאיחוי.
יתרה על כך, לכל בלוק זכרון של SSD יש תאריך תפוגה, כלומר - בשביל להעביר ביט 0 ל-1 בזכרון פלאש, אין בעיה פשוט לדרוס את הביט, אך אם רוצים להעביר ביט מ1 ל-0, נדרשת מחיקה של כל הבלוק (!) וכתיבתו מחדש (העבר של 0 ל-1 במקומות הרלוונטיים).
לכל בלוק כזה יש מס' סופי של מחיקות שניתן לעשות עליו עד שהוא "נצרב" ואל יכול להמחק שוב ועל כן נהיה לא פעיל.
פעולת איחוי כזו - המזיזה (כלומר, כותבת ומוחקת) מידע מהדיסק, בעצם מבצעת פעולות כתיבה ומחיקה לא נחוצות על מנת להזיז את המידע קדימה ואחורה בדיסק ועל כן, במידת מה (הולכת וקטנה עם השנים) - מקרבת את מונה המחיקות של הבלוקים הנכתבים אל סופם.
לסיכום - גישה לזכרון SSD אחידה בכל מקום בזכרון, לא משנה כמה המידע מפוזר.
פעולת איחוי - משכתבת בלוקים בדיסק, לא נורא, אך לא עוזר בשום דבר ולמעשה אף פוגם, מעט, בדיסק.