אובאמה: השבוע השחור שלו / חדשות חוץ אברהם בן-צבי     ב"ה י''ז בסיון תשע''ב    7.06.12 חמישה חודשים נותרו עד ליום ההכרעה במירוץ לבית הלבן. אף שמוקדם עדיין לנסות ולחזות את תוצאותיו של המאבק הצמוד המתחולל בין הנשיא אובאמה ובין יריבו הרפובליקני מיט רומני, אפשר לקבוע שהשבוע האחרון היה עגום למדי, מכל הבחינות, בעבור הבית הלבן. בתחום מדיניות החוץ, שבו מתיימר הנשיא האמריקני לעגן את התנהלותו בתוך הקשר היסטורי רחב, נחשף בשבוע שחלף מוקד של חוסר ידע ואי הבנה בסיסית בתפיסותיו. המדובר בהתייחסותו ל"מחנות המוות הפולניים," שעוררה עליו את זעמם של כל מנהיגיה הבכירים של פולין. הגם שההסתערות הפולנית על אובאמה היתה נגועה בהתחסדות ובצדקנות, אין בכך כדי לנקות אותו מהמחדל המביך. לא היתה זו הפעם הראשונה שבה הפכה סוגיה הקשורה לפולין לאבן נגף בעבור אחד מהמתמודדים לנשיאות. 1976-ב היה זה הנשיא הרפובליקני ג'רלד פורד שכשל בלשונו כאשר טען, במהלך עימות טלוויזיוני עם יריבו הדמוקרטי ג'ימי קרטר, שפולין אינה נמצאת בתוך מרחב ההשפעה של בריה"מ. התבטאות זו העצימה את דימויו הציבורי של פורד כפוליטיקאי צר אופק ובעל תשתית ידע מוגבלת, ותרמה להפסדו בבחירות. גם אם מוקדם עדיין להעריך אם גורלו הפוליטי של אובאמה יושפע אף הוא מדבריו בהקשר הפולני, היה זה שבוע אומלל מבחינתו גם במישורים אחרים. בזירה הפנימית, ניצחונו של המושל הרפובליקני של וויסקונסין על יריבו הדמוקרטי בוודאי לא הוסיף למוראל במחנה אובאמה. בזירה הכלכלית, העתידה למלא תפקיד מרכזי בהכרעה שתיפול 6-ב בנובמבר, ספג הנשיא מהלומה כפולה. ראשית, מתקפתו החריפה של אובאמה נגד אופי התנהלותו העסקית של יריבו רומני במהלך השנים שבהן עשה לביתו (ולאחוזתו) במגזר הפרטי, חזרה אליו כבומרנג. זאת בשעה שאישים בולטים במפלגה הדמוקרטית, ובראשם הנשיא לשעבר ביל קלינטון, יצאו בגלוי נגד הניסיון לתייג את פעילותו של רומני כ"קפיטליזם חזירי" ודורסני. שנית, נתוני התעסוקה לחודש מאי, שפורסמו לפני ימים אחדים, היו מאכזבים ביותר והעידו על כך שהמשק האמריקני רחוק עדיין מהתאוששות. אכן, שיעור האבטלה הנוכחי עומד על 8.2 אחוזים, כך שהממשל יתקשה לשכנע את הבוחרים שהכלכלה נמצאת בתהליך שיקום וצמיחה. ראוי לזכור שמאז תום מלחמת העולם השנייה רק נשיא אחד - רונלד רייגן - 1984-ב הצליח להיבחר לתקופת כהונה שנייה כאשר שיעור האבטלה חצה את רף 7 האחוזים. עם זאת רמת האבטלה ערב הבחירות ,1984-ב שעמדה על 7.2 אחוזים, היתה במגמת ירידה, ומול רייגן התייצב יריב דמוקרטי חלש במיוחד, וולטר מונדייל, שבין השאר הבטיח להעלות מיסים לאחר כניסתו לבית הלבן. נכון שלא רק הנשיא הנוכחי נושא באחריות למחלותיה הכלכליות של האומה האמריקנית. לא זו בלבד ששורשיו של המשבר הנוכחי מעוגנים בעידן הנשיא בוש הבן, אלא שקשייו המתמשכים של המשק האמריקני קשורים קשר בל יינתק למשבר גוש היור ואינם תולדה בלעדית של מדיניותו הכלכלית והפיסקלית של ממשל אובאמה. גם העובדה שמול אובאמה ניצב, מאז בחירות הביניים ,2010-ב בית נבחרים לעומתי, שסיכל יוזמות נשיאותיות לא מעטות במישור הכלכלי, עשויה לסייע לו במידת מה במאמציו למצוא שותפים לכישלון. חרף הנסיבות המקלות, עשוי המשך הקיפאון הכלכלי בחודשים הקרובים להצעיד את ברק אובאמה במסלול שהוביל את הנשיאים ג'רלד פורד ,1976-ב ג'ימי קרטר 1980-ב וג'ורג' בוש האב 1992-ב לתבוסה אלקטורלית. עדות מובהקת למצוקתו הנוכחית של הנשיא אפשר למצוא בשיעור התמיכה הציבורית במנהיגותו, העומד, בהתאם לסקר גאלופ, על 46 אחוזים בלבד. ימים יגידו אם חולשה זו אכן תביא למהפך 6-ב בנובמבר, שבעקבותיו יושבע, 20-ב בינואר ,2013 מיט רומני לנשיאה 45-ה של ארה"ב.