מאמר זה נכתב לאור בקשת רבינו ראש הישיבה שליט"א שהורה למערכת "הפלס" כי חובת השעה לעמוד על המשמר ולהגיב בנחרצות על ההתדרדרות המתמשכת המתחוללת לנגד עינינו.
***
במוסף מיוחד של 'יתד נאמן' שיצא לאור בחודש חשון תשע"ב למלאת עשור להסתלקותו של רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, הובאו העובדות אודות הרקע להקמת "דגל התורה" בחודש תשרי תשמ"ט: דרישתו של מרן זיע"א להביע בפומבי ביקורת חריפה ומחאה נוקבת התנועה המשיחית הידועה, שרבינו הגדול זצוק"ל התריע מפניה ומחה נגד מעשיה בכל כוחו.
"באחד הימים העלו עסקנים מסויימים 'הצעת פשרה' שקבעה, כי תוכרז מעין 'הפסקת אש' והתייחסות של 'שב ואל תעשה' משני הצדדים גם יחד: אגו"י ובטאונה לא יתנו מקום לפירסומי החוג הידוע, ומנגד יתחייב 'יתד נאמן' שלא לכתוב מאמרים נגד אותו חוג ופעולותיו המשיחיות", נכתב בכתבה, אך מרן נזעק על כך ואמר: "לא יקום ולא יהיה – 'יתד' חייב לכתוב מה שצריך!"
מרן זיע"א התקשר מיד לרב משה גפני (שהיה אז מזכ"ל הגוף שנקרא "התאחדות בני התורה") ואמר לו: "ר' משה", אמר, "שמעתי שרוצים להכניס סעיף ש'יתד' לא יוכל לכתוב על אלה – לא יקום ולא יהיה! אף אחד בעולם – 'קיינער נישט אין דער וועלט' – לא יוכל למנוע מ'יתד' לכתוב את האמת! אם לא נותנים לנו לכתוב ב'יתד' את מה שצריך, אז 'למה זה אנוכי', בשביל מה יש לנו את ה'יתד' אם לא בשביל להגיד האמת, אפילו אם לא רוצים לשמוע אותה!"
סופו של הסיפור ידוע, הויכוח בנושא הפך לאבן נגף והביא למבוי סתום גם בנושאים נוספים, עד שהחליט רבינו זצוק"ל להקים את "דגל התורה" (כשמיד עם הקמתה, על הרקע המדובר, התמנה ח"כ הרב גפני כמועמדה לכנסת).
באותו מאמר צויין גם, כי בכינוס אברכים שנערך בקרית ישיבת חברון בירושלים, במסגרת מערכת הבחירות של "דגל התורה", סיפר הגאון רבי דוד כהן שליט"א, מראשי ישיבת חברון, כי היו ששאלו אותו: "איננו יכולים להבין מה קורה כאן. וכי בשביל שבעתון יכתבו השקפה כזו או אחרת, צריך לעשות פילוג בעם ישראל?" - ובמענה לכך האריך הגר"ד כהן לבאר את דעתו של מרן זצוק"ל, כי הבעת ההשקפה הנכונה בעתון נחשבת בעינינו כצורך קיומי. (דבריו הובאו בספר "וזרח השמש" שיצא לאור בשנת תש"נ ובו כונסו הדרשות והנאומים שנאמרו בעת הקמת "דגל התורה").
***
הרקע לאיזכור הדברים הללו, שהן כיום עובדות ידועות לכל, נעוץ בשערוריה חסרת תקדים שמתחוללת בימים האחרונים. אישיות ידועה מאותה כת משיחית הלכה לעולמה. לא מדובר באדם מן השורה שהיה קשור רק באופן פורמאלי ובצורה חיצונית גרידא לזהות החברתית של אותו חוג, אלא באחד המטיפים הפעילים והאינטנסיביים ביותר לדרכה הפסולה של הכת והמגמה המשיחית, ואין צורך להרחיב.
לא היינו נזקקים לענין ולא היתה נכתבת כאן כל תגובה אודותיו, אילו הדבר היה נשאר כמאורע פנימי באותו כפר. אלא שלמרבה הצער והכאב, בענין זה נפרצה פירצה גלויה, מכוונת ופרובוקטיבית, ע"י גורמים ידועים, באמצעות גופים ציבוריים המזוהים פורמאלית עם עולם התורה, ואשר בשעתו נוסדו ע"י מרן זצוק"ל ומסר נפשו עליהם בעשר אצבעותיו מתוך כוונה שיעמדו על המשמר וינחילו את ההשקפה הטהורה שביקש למסור לבני דורנו, עד אשר נגזלו ממנו בזרוע רמה בשנים האחרונות.
שני הגופים הציבוריים שהוקמו ע"י רבינו זצוק"ל – העתון "יתד נאמן" ומפלגת "דגל התורה" – החליטו להפנות עורף למייסדם ומכוננם ולהביע הזדהות עם אותה כת משיחית, מתוך מתן לגיטימציה פומבית לאותן דעות פסולות, בעוד, כאמור, מרן זיע"א ראה בעתונו ובמפלגתו את חוד החנית להבעת ההתנגדות לדעות מעין אלו.
העתון החליט להקדיש לענין סקירה שנשאה אופי מכובד ביותר, כאילו מדובר באישיות רבנית ותורנית מן השורה. כל מי שראה את התוכן והצורה, הבין שאין זו מעידה אקראית, אלא ישנה כאן "אמירה" מכוונת.
(אגב, לאחר מעשה ניסו אי אלו גורמים בעתון להצטדק ולהסביר עצמם, כי עשו זאת רק משום "שעתון חייב לסקר כל אירוע חדשותי באשר הוא", ואף הביאו כדוגמא סקירה שהופיעה בשעתו על פטירתו של מנהיג לובביץ' והלווייתו שהתקיימה בניו-יורק. אך כל בר דעת יודע שאין הנדון דומה לראיה, שכן מלבד העובדה שאז באמת היה מדובר באירוע חדשותי המוני שעשה כותרות בתקשורת ושא"א להתעלם ממנו, ניכר גם הבדל תהומי באופי הדיווח. הסקירה דאז לא נעשתה בסגנון הידיעות המבשרות על פטירתם של רבנים ואדמו"רים מוכרים, אלא בתבנית של סקירה חדשותית יבשה של סוכנויות הידיעות, והמסר שזעק מבין שורותיה הבהיר לכל קורא שלא נועדה בשום פנים ואופן להעניק לגיטימציה לנפטר ולדעותיו. זאת ועוד: בשנתיים האחרונות ידע אותו עתון שסטה מן הדרך, להתעלם ולהחרים אירועים ציבוריים המוניים שבהם השתתפו רבבות בני תורה בראשות גדולי ישראל שליט"א – כמו עצרת הזעקה בענין הגיוס שהתקיימה בירושלים בחודש סיון תשע"ג ואירועים רבים אחרים – ובמקרים אלה התעלם מ"חובתו העיתונאית" ושכח את "זכות הציבור לדעת". משמע, אירועים אלה נחשבו בעיניו כפסולים לבוא בקהל וכמי שאינם ראויים לסיקור גם מבחינת ההיבט החדשותי גרידא, ואילו האירוע הנ"ל נחשב פחות גרוע מבחינתו!).
בהמשך הגיעו נציגים נבחרים ורשמיים של "דגל התורה" אל בית המשפחה, ללא כל סיבה הגיונית ענינית, בעוד יחצ"ניהם דואגים שכלי התקשורת יסקרו זאת בתור "פתיחת דף חדש" עם אותה כת משיחית. בראשם של אותם נציגים היה הח"כ הנ"ל, שכל הקריירה הפוליטית שלו החלה עם הצבתו כמועמד מטעם התנועה התורתית על רק תביעתו של מרן זצוק"ל לעמוד על משמר טהרת הרעיון התורתי בענין זה.
לא יאומן כי יסופר!
רק שלש שנים חלפו מאז פורסמו ב"יתד נאמן" הדברים שצוטטו לעיל ממוסף הזיכרון אודות מרן הגרא"מ שך זיע"א.
שלש שנים בלבד חלפו – ואיזו רפורמה מתחוללת כאן במלוא המרץ.
***
אך האמת היא, כי סימניהם הראשוניים של פריקת העול והמרד הזדוני נגד כל מה שמסור לנו מרבותינו מעתיקי השמועה ונגד כל מה שהנחיל לנו רבינו הגדול זיע"א, לא החלו לפני שנתיים ומחצה בלבד.
היו מי שהבחינו בכך כבר לפני חמש עשרה שנה ויותר, עוד בחיי חיותו של רבינו זי"ע, בשנותיו האחרונות כאשר כבר נחלשו כוחותיו ונוצר במידה מסוימת מצב של "אזל גברא דמסתפו מיניה". כבר אז, באותם ימים, קמו אי אלו גורמים ועסקנים והחלו בחתירה נמרצת תחת יסודותיו של עולם התורה, במגמה ברורה להחדיר אוירת שינוי ערכים שתהפוך את עקרונות היסוד שהנחיל מרן זצוק"ל למשהו אשר "שייך להסטוריה" שאינו מתאים ל"דור החדש".
ההבדל היחיד היה, שאז ידעו כי בכוחם לפעול רק מחוץ למסגרות המימסדיות הרשמיות, באופן עצמאי וחצי-חשאי, וכיום הם עושים זאת מתוככי "יתד נאמן" ו"דגל התורה". החוצפה הגיעה לשיאה כאשר החלו "לכבוש את המלכה עמי בבית"; מתוככי המפעלים הציבוריים אשר רבינו טיפח ובנה בדם לבו ובעשר אצבעותיו – מתוכם יורים ללא הרף חיצי רעל דוקרניים הנוקבים את רוחו הגדולה ואשר פוצעים את ליבם של מרביצי התורה ובני התורה המבינים בעם, אשר דבקים בדרכו במסירות נפש ומכריזים כי זאת התורה לא תהא מוחלפת.
בענין זה נזכיר ביטוי ישיר ונוקב שהובע במכתב שפורסם אז בעמודו הראשון של "יתד נאמן" (בחודש טבת תשנ"ט). באותם ימים פעלו עסקנים שונים לעשיית הידברות עם השלטון והצבא ליצירת מסגרות מיוחדות למימוש המטרה של "גיוס חרדים", כאשר יזמו את הפירצה הראשונה בנושא זה: הקמת "הנח"ל החרדי".
על רקע זה פורסמה קריאת קודש ואיגרת זעקה מאת רבינו ראש הישיבה הגר"ש אויערבך שליט"א, בה הביע דעתו דעת תורה בדברים הבאים:
"באשר קשה לעבור על דברי חבירי המצטערים ודואגים לקיומה של תורה הננו לגלות דעתנו, אחרי שכבר נתפרסם מטעם מרנן ורבנן שליט"א אשר חלילה להתפשר ח"ו בכל אופן ובכל מידה שהיא לאיזה הסכם כ"ש בדבר אשר זוממים ועומדים עלינו על בני הישיבות הקדושות כו', לא תקום ולא תהיה ח"ו. ועתה באנו על השערוריה הנוראה, אשר אנשים המכונים עסקנים נוטלים על עצמם לנסות להתפשר בדברים העומדים ברומו של עולם, בקיום התורה והיהדות, ואין הם לא שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן".
"וחלילה חלילה להחריש בעת כזאת, ולא תהא כזאת בישראל לפגוע ביסוד קיומנו, וגם לעקור ח"ו כל אשר מסר נפשו גאון עוזנו מדברנא דאומתיה אשר לבו לב כל ישראל מרן רשכבה"ג בעל האבי עזרי (שליט"א), לגדור גדר ולעמוד בפרץ לבל יבולע ח"ו כל אשר קדוש לנו ויסודי היהדות, וכבר הובטחנו אשר לא תשכח מפי זרעו וגו' ויקיים במהרה דידן ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים".
"בשם כל הכואבים והדואגים לקיומה של תורה והיהדות - שמואל באאמו"ר גאון ישראל מוה"ר שלמה זלמן זללה"ה אויערבאך"
ראש הישיבה שליט"א הבחין אז במבטו החודר בניצנים הראשוניים של פריקת העול המבקשת לערער את יסודי קיומה של תורה ולכרסם בעמידה על קוצו של יו"ד – "לעקור ח"ו כל אשר מסר נפשו גאון עוזנו מדברנא דאומתיה אשר לבו לב כל ישראל מרן רשכבה"ג בעל האבי עזרי, לגדור גדר ולעמוד בפרץ לבל יבולע ח"ו כל אשר קדוש לנו ויסודי היהדות".
רבינו רה"י שליט"א, אשר רבינו הגדול מרן זיע"א קבע אודותיו כי "אין להרהר אחר דבריו" וכי "פיו כפי וידו כידי" – עמד וזעק כבר אז מפני מגמה נוראה זו, ותבע לבלום את תהליך הכירסום שהיה רק בראשיתו.
זה מה שאירע אז, לפני כ-15 שנה, והדברים ראויים לאיזכור בימים אלה.
כי כל העשבים השוטים הצומחים בשולי המחנה ואשר מבקשים לשנות את פני הציבור התורתי ולמסד דרכים חדשות אשר לא שערום אבותינו, החלו להרים ראשם כבר אז, ואילולא זכינו בחסדי שמים לקולם הצלול של מרנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדל"א העומדים בפרץ לבל לשנות מהמסורה שבידינו, ועמהם תלמידיהם הנאמנים ששימרו דבריהם במסירות נפש – אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו, כבר אז, פשוטו כמשמעו. (ואגב יש לציין, שכאשר פורסמו בשנה האחרונה דברים שנאמרו "לפני 15 שנה", הכוונה לאותה תקופה ולנושאים המדוברים, ואכמ"ל).
כי כאמור כבר באותם ימים ניכרו "ניצני המהפכה" ותחילתה של הרפורמה, אך בוודאי איש לא העלה אז בדעתו, כי יבוא יום שבו מגמות אלו לא ייחשבו כאיומים מבחוץ, אלא מתוככי "יתד נאמן" ו"דגל התורה" יקומו ביד רמה - "לעקור ח"ו כל אשר מסר נפשו גאון עוזנו מדברנא דאומתיה אשר לבו לב כל ישראל מרן רשכבה"ג בעל האבי עזרי, לגדור גדר ולעמוד בפרץ לבל יבולע ח"ו כל אשר קדוש לנו ויסודי היהדות".
***
כי חוט אחד שזור בכל המהלכים הפתלתלים שחזינו מאז ועד עתה, ביוזמתם של עסקנים עזי פנים לתקופותיהם השונות, שהחליטו "לעצב מחדש" את עולם התורה וציבור היראים. קו אחד מוביל מ"נח"ל חרדי", "ועדת טל", "צו פיוס", "אמנת כינרת" וכו', ועד ל"ועדת שקד" ושלל המהלכים הזדוניים שנרקמו בשנה האחרונה עם שלטונות הגיוס ומשת"פי הצבא למיניהם.
מדובר במהלך עקבי ומתמשך, מסע חיסול והכחדה של כל המיבנה הרעיוני שקיבלנו מרבותינו, "בליץ" פוליטי, ציבורי ותקשורתי, שנועד לגרום למיטוט מוחלט של שורשינו הרעיוניים העמוקים ולהותרת קרקע חרוכה בכל החזיתות, עד אשר יעמדו צעירי הצאן נבוכים וישאלו עצמם: האמנם שקר נחלו אבותינו, ח"ו.
ורוח רעה זו, היא אשר מביאה עלינו גם את ההתפתחות החדשה שנפלה השבוע על ראשנו כרעם ביום בהיר: הנסיון למחוק ולהשכיח את זעקתו של מרן זי"ע אודות הכת המשיחית.
"לעקור ח"ו כל אשר מסר נפשו גאון עוזנו מדברנא דאומתיה אשר לבו לב כל ישראל מרן רשכבה"ג בעל האבי עזרי, לגדור גדר ולעמוד בפרץ לבל יבולע ח"ו כל אשר קדוש לנו ויסודי היהדות".
***
במצב זה מוטלת עלינו חובה כפולה ומכופלת להביע דבר האמת ברמה, ולפעול בכל דרך למניעת ההשפעה הקלוקלת הלזו על עולם התורה באשר הוא. יעמדו לנגד עינינו דברי רבינו ראש הישיבה שליט"א כי "אנשים המכונים עסקנים הנוטלים על עצמם לנסות להתפשר בדברים העומדים ברומו של עולם, בקיום התורה והיהדות - אין הם לא שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן"!
על בני התורה המבינים בעם להתבצר ולהתחזק בכוחם הסגולי, ולעמוד בגאון מול כל כח מימסדי דורסני. כל אחד ואחד יוסיף וישמיע בביתו את הקריאה הנשגבה "אני וביתי נעבוד את ד'" - על מנת שבס"ד נוכל לחדש ימינו כקדם, לפקוח עיניים עיוורות ולסייע בידם ע"י שנכונן מחדש את היהדות התורתית בצורתה המקורית ולשקם את החורבן הגדול המתחולל לנגד עינינו.
"את אשר קירבת ריחקתי, ואשר ריחקת קירבתי!"
כאן המקום לציין נקודה נוספת להתבוננות, שכבר עלתה בשנה האחרונה.
אין צורך לפרט את מסע הרדיפה הדורסני שעוברים מזה תקופה ארוכה בני התורה המבינים בעם. מענין לציין, שאלה אשר מובילים ללא הרף יחס סלחני, מאופק ומתפשר, מתוך דרישה להתנהגות מרוככת כלפי גוזרי הגזירות ופורצי הגדרות, הם הם אשר נוקטים בהתנהגות מרפקנית ובוטה כלפי חלקים גדולים ורחבים של ציבור היראים, במטרה לאלצם להנהיג "שקט תעשייתי" ולסכור פיהם מהשמעת קול מחאה נגד הגזירה הנוראה. עד אשר לעומד מן הצד נראה, כי בעוד יש לנקוט בעידון ובזהירות מופלגת כדי להימנע מכל אבק התנגדות מול מזימות השלטון, "המצוה" הגדולה ביותר עתה היא אך ורק להקדיש את כל הכוחות כדי לקדש מלחמה נגד הציבור התורתי ויראי ד' שמביעים מחאתם נגד הגזירות.
בענין זה מן הראוי לצטט את דברי מרן הסטייפלר זיע"א: "ותראה שהפשרן הלזה השונא את שומרי התורה לפי שאינם משתווים עמו בפשרותיו, הוא בידידות גמורה עם רשעים גמורים ולא איכפת לו כלל מה שאינם משתווים עמו ובמה שמורדים בהקדוש ברוך הוא ר"ל. ואת הת"ח השומרים את התורה באמת, אותם ישנא ויחפוץ לראות ברעתם - ד' ישמרנו. (ברכת פרץ", פרשת ניצבים).
אכן, זו שאלה שאין עליה תשובה. כיצד יתכן שאותם דוברים ומסבירנים, שמסבירים ללא הרף עד כמה צריך להתנהל בטוב ובדרכי נועם עם החילונים וכו', מוצאים בבד בבד את ההצדקה להסתה פרועה והתכתשות מדממת במישור הפנימי. כיצד זה שבשנה האחרונה, בה נעשית ללא-הרף הידברות עם מובילי גזירת הגיוס – נותר רק ציבור של בני תורה יראים ושלמים כיעד מועדף למיתקפה עזה ולחיצים מורעלים. או, כפי שכבר נאמר בעבר, אמנם "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", אבל ישראל אע"פ שלא חטא, גם ישראל הוא...
אמנם, הם בשלהם – ואנן בדידן. כל מי שמתבונן מהצד רואה את השיסוי הסידרתי והרדיפה האובססיבית הנעשים מצד אחד, שכשמנגד ניכרת הבלגה מתמשכת וראויה להערצה מצד ציבור גדול של בני תורה, רבנן ותלמידהון, שכל חטאם מתמצה ברצונם לצעוד לאור רבותיהם.
אך המקרה האחרון מעורר סתירה זועקת נוספת, שהיא בבחינת "דורשין סמוכין". הנסיון העכשוי "לקרב חוגים חדשים" (אולי כמהלך פוליטי ברוח תקופת הבחירות) ולצורך כך לשדר יחס של קירבה עכשוית ומחיקת העבר לגבי בעלי דעות פסולות, נעשה בד בבד להמשך המלחמה נגד בני התורה המבינים בעם, הנאמנים לדרך רבותיהם מעתיקי השמועה שליט"א.
כידוע, המלחמה הפרועה הזו נעשית על בסיס הגישה הדיקטטורית של ביטול הזולת, בנוסח "אנחנו ואפסנו עוד". אין מקום לשתי דעות. אין בכלל דעה אחרת...
כל מי שמתבונן מהצד מבחין שמדובר בנסיון יהיר ושחצני שמבקש למחוק ציבור גדול ואיכותי. וכפי שכתב הגאון הגדול רבי אהרן שכטר שליט"א במכתבו מלפני כשלושה חודשים: "אי אפשר לשער עומק החוצפה שנוטעים בלב בני אדם, ובצעירים בפרט, כשנותנים מקום לביטול דברי גדולים אחרים - והדברים מגיעים עד כדי כך שדוחים בזה אנשים לומדי תורה, ומוסדות מרביצי תורה ממקומם". (וסיים: "מצער ומיראת הכבוד אי אפשר להוסיף דברים").
והנה, בד בבד עם הרמיסה הזו, התעוררו להם הפוליטיקאים של דגה"ת בדיוק בימים אלה כי הגיע הזמן "לקרב רחוקים", לאחר שגמרו לרחק את הקרובים...
ועל כגון דא נאמר בוידוי הגדול של רב ניסים גאון: "את אשר טיהרת טמאתי, ואשר טימאת טהרתי, את אשר היתרת אסרתי, ואשר אסרת התרתי, את אשר אהבת שנאתי, ואשר שנאת אהבתי, את אשר הקלת החמרתי, ואשר החמרת הקלתי, את אשר קירבת ריחקתי, ואשר ריחקת קירבתי!"