פתאום הגראי"ל שטינמן הפסיק
להיות הבעל תוקע שלו?

ביתד מנסים להתהדר בשמו של ר"מ שינפלד כביכול מאמריו הידועים שחינכו דור שלם נכתבו בזכותו של הרב שטיינמן.

אבל על זה בדיוק היה ר"מ שיינפלד זועק: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו". במקום לספר באבע מיישעס תביאו את תורתי ומשנתי (שהיא כמובן משנת התורה וגדולי התורה), ותראו כיצד אתם רחוקים ממנה שנות אור.

ואת זה בדיוק עשה הפלס. הן במאמר היום, והן בכמה הזדמנויות בעבר, בפרט באחד ממוספי החגים שהביאו סדרת מאמרים מר"מ שינפלד שנראה כאילו נכתבו היום בעיתון הפלס, מילה במילה מאמריו תואמים למאמרי הפלס, בניגוד מוחלט להלך הרוח ביתד.

נראה את יתד מתמודדים עם תוכן מאמריו של ר"מ שינפלד, לא במעיישלאך.

ואגב, ר"מ שינפלד הביע פעמים רבות דעות מנוגדות לחלוטין לדעה הרשמית של מפלגת אגודת ישראל ובטאונה המודיע (או קול ישראל וכדו'), ואף לדעת מועצת גדולי התורה!!!
שכן כידוע לא פעם ולא פעמיים היתה דעת מרנן החזו"א, הגרי"ז, הקה"י, והרב שך, מנוגדת לדעה הרשמית של מועצג"ת, שנשלטה בעיקר ע"י אגו"י. ר"מ שינפלד לא היסס להביע בחריפות בשבט לשונו את דעת ה"מיעוט" כנגד הרוב מנין ובנין.

אמר לו: "היהודים בעלי צדקה, והם מפרנסים עניי נכרים עם ענייהם מפני דרכי שלום (גיטין סא.) ובכמה סיבובים במנחה וערבית מרויח אני כפליים ממה שהרוחתי בעבודה!"

שמע הגוי, והחליט לנסות. למחרת סבב בבית הכנסת, והפרוטות זרמו. אבל הוא שם לב, שליהודים נותנים יותר. הטה אוזן ושמע ממלמלים: "צדקה, צדקה". הלך לביתו וכל הלילה שינן לעצמו "צדקה צדקה", ולמחרת אכן קיבל כפליים. אבל שם לב שלפלוני נותנים כפל כפליים. ניגש אליו וחקר לסודו. ענהו: "גר צדק אני, וישראל מקרבים את הגרים!" כך?!

למחרת סבב ומלמל: "תנו נדבה לגר צדק",, וישראל נתבעים ונותנים. גדשו כפיו במטבעות. אבל מה, שם לב שבצד יושב יהודי נכבד, מעיין בספר, ומיד פעם קם ועושה סיבוב – ולו, נותנים שטרות, לא מטבעות!

לא הביישן למד. הוא נגש ושאל אותו. גילה לו: "נכד הבעל שם טוב הקדוש אני, ויהודים תומכים בצאצאי הצדיקים!" כך?! למחרת חזר וסלסל בקולו: "יהודים, תנו נדבה לגר צדק, נכד הבעל שם טוב הקדוש"…

זה מה שקורה כשמנסים לפאר מישהו בנוצות לא לו..