מסכת בבא מציעא דף נט ע''ב''מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. ההוא יומא ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר... אשכחתיה דנפל על אנפיה''.
למה לא חששה שיפול על פניו בראש חודש?
כתב בספר אור זרוע חלק ב בהלכות ראש חודש סימן תסו: ''ולא שמרה אותו שלא יפול על פניו לפי שאין נופלים על פניהם בר''ח''.
וכן כתב בחידושי הריטב''א: ''ההוא יומא ריש ירחא הוה. מכאן נלמוד שאין נופלין על פניהם בר''ח וכל שכן ביום טוב''.
לפיכך קשה לשון הרמב''ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים ה הלכה טו: ''מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים ולא בראש השנה ולא בראשי חודשים...''. ולמה תלה את הדבר במנהג כל ישראל בזמנו ולא כתב את הדין בסתמא כשאר כל הלכותיו המבוססות על דברי הגמרא?
אלא שממעשה אמא שלום אין ראיה גמורה, כי אפשר לפרש שלא ידעה שיתפלל תפילת מוסף ויפול אז על פניו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
