''אמר רב כהנא: הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב, ושמעית דקאמר קרי קרי, ולא ידענא מאי קאמר. בתר דקם רב, אמרי להו: מאי קרי קרי דקאמר רב? אמרו לי: הכי קאמר רב...''.

הכיצד תלמיד ותיק כרב כהנא איחר כל כך לשיעורו של רב, ועבר בכך על דברי רבו: ''אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ואפילו שעה אחת'' (מסכת שבת דף פג ע''ב)? מה גם שפירסם הוא בכך את קלונו לדורות! והרי רב כהנא עצמו אמר: ''חציף עלי מאן דמפרש חטאיה! שנאמר: (תהלים לב, א) אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה'' (מסכת ברכות דף לד ע''ב).
אמנם נצרך רב כהנא להשמיענו שלא שמע את הדברים מפורשים מפי רב, ושלכן רב עצמו אינו חתום על הדברים (כלשון הגמרא במסכת יבמות דף כב ע''א). ואמנם בהמשך הסוגיא חלק רבא על כך. אלא שעבור כך די היה לומר: ''אמרי משמיה דרב'', בלי לפרט את פרטי המעשה.

אלא שאמרו בירושלמי (ראש השנה פרק ב ה''ה; וסנהדרין פרק א ה''ב) שרבי חייה בר בא היה עומד ומתפלל, ונכנס רב כהנא ועמד והתפלל מאחוריו. כשסים רבי חייה בר בא את תפילתו ישב לו כדי שלא לעבור לפניו. רב כהנא מאריך היה בתפילתו. כשסיים רב כהנא אמר לו כך אתם נוהגים אצליכם, מצערים את רבותיכם?! אמר לו רבי! אני מבית עלי וכתוב על בית עלי (שמואל א' ג, יד) ''אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם'' - בזבח ובמנחה אין מתכפר לו, אבל מתכפר לו בתפילה! התפלל רבי חייה בר בא עליו וזכה להזדקן עד שנעשו ציפורניו אדומות.
מכאן שרב כהנא לא היה מאחר לבית המדרש מתוך הזנחה ועצלות, אלא משום שנצרך להאריך בתפילתו ולהציל את נפשו. ''והוא סבר: זמן תפלה לחוד, וזמן תורה לחוד'' (מסכת שבת דף י ע''א).