''בעו מיניה מרב ששת: היתה אוכלת ומתרזת, מהו? משום דמעלי לה הוא - והא לא מעלי לה, או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא? - אמר להו רב ששת: תניתוה, רבי שמעון בן יוחי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל. שמע מינה: משום דמעלי לה הוא, שמע מינה''.

כתב תוספות: ''אמר להו תניתוה רבי שמעון בן יוחאי אומר - ורבנן לא פליגי עליה במאי דמפרש טעמא משום דמעלי לה''. כלומר שאף שת''ק חולק על רשב''י וסובר שמביא מאותו המין, מכל מקום לא מצינו שחולק על רשב''י מהו עצם טעם איסור חסימה, ואין לתלות בזה מחלוקת. וכך מפורש בתוספות שאנץ.

וקשה, שאמנם כן מצינו שחכמים חולקים על רבי שמעון! שהרי כפי הבחנת רב ששת רבי שמעון לטעמו במסכת בבא מציעא דף קטו ע''א: ''משנה. אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה, שנאמר ולא תחבל בגד אלמנה. גמרא. תנו רבנן: אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: עשירה - ממשכנין אותה, ענייה - אין ממשכנין אותה, שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה. למימרא דרבי יהודה לא דריש טעמא דקרא, ורבי שמעון דריש טעמא דקרא''. וכן דעת ת''ק בחסימה מתפרשת כת''ק באלמנה – שאין תולים בסברת המקרא, והאיסור קיים בכל מצב, גם במתרזת, ומשום כך אין מעדיפים כרשינים!
היה אפשר לתרץ דאין הכי נמי רב ששת והשואלים עוסקים בשיטת רשב''י. אלא שלפי זה קשה למה פסקו הרמב''ם והשו''ע כרב ששת? והרי באלמנה הלכה כסתם משנה ולא כרבי שמעון!