מסכת בבא בתרא דף ט ע''א''הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי, דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה. אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה, קרעו למשכיה; אתו לקמיה דרבא, חייבינהו רבא לשלומי. איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא: ולהסיע על קיצתם! לא אהדר ליה רבא. אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי, הני מילי היכא דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב - לאו כל כמינייהו דמתנו''.
קשה, למה ''שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי''? וכי מנין היה לרב יימר בר שלמיא ולנו לדעת את החילוק – דהיכא דאיכא אדם חשוב שאני, אילולא שרבא ורב פפא היו מודיעים לנו? והלא מפורש בברייתא דלעיל בדף ח ע''ב שאכן רשאין בני העיר להסיע על קיצתן, ולא נזכר מאומה אודות אדם חשוב!
אלא שבברייתא לא נזכר שרשאים כל שני אנשים להתנות הטלת קנסות כרצונם. נזכר רק שרשאין בני העיר, כלומר הנהגת בני העיר. לכן הקנס שהסכימו ביניהם בלא להיוועץ בחכם רבא העומד בראש העיר, אין לו תוקף של הסכמת בני העיר. וזהו שכתבו בחידושי הרשב''א והר''ן: ''פירש הרב אבן מיגש ז''ל: אדם חשוב ממונה על הצבור''.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
