מצאנו שכל אחד מאבותינו התמודד עם שני הרצונות הללו: נמרוד רצה להרוג את אברהם, ולוט רוצה לתפוס את מקומו. אבימלך רוצה להרוג את יצחק, וישמעאל רוצה לתפוס את מקומו. לבן רוצה להרוג את יעקב ולאבד את הכל, ועשיו רוצה לתפוס את מקומו.

כשנולדה האומה הישראלית לפתע מגיעה ישות שביעית - עמלק - הרוצה גם להרוג את עם ישראל וגם לרשת את מקומו. מנין בא אותו עמלק? עמלק הוא בנה של תמנע - אותה בת מלכים שרצתה להתגייר ונדחתה על ידי כל האבות, עד שלבסוף הפכה לפילגשו של אליפז וילדה לו את עמלק. התלמוד (סנהדרין צט, ב) אומר שהאבות היו צריכים לקרב (רש''י: לגייר) את תמנע.

נשאלת השאלה: איך יתכן שהאמוראים יבקרו את אבות האומה? אלא שהאמוראים צדקו בדבריהם לדורם, והאבות צדקו בדורם: כל אימת שהזהות של עם ישראל טרם נולדה - אי אפשר לצרף אליה אנשים הבאים שלא מתוך כוונה טהורה. תמנע רצתה להיות אשתו של אברהם במקום שרה, של יצחק במקום רבקה, של יעקב במקום רחל, כוונתה אם כן איננה טהורה ולכן צדקו האבות שמנעו ממנה להצטרף אל האומה בשעתה. ברם, מרגע שעם ישראל נתהווה אפשר לצרף אל קרבו גם אנשים שבאים שלא לשמה (כמו הערב רב למשל), שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

תהליך בנית זהות האומה ארך זמן רב - ובינתיים האומה בהתהוותה משכה אליה את התסכול של כל מי שאיננו שותף לה. אפשר לומר שבמובן מסוים עמלק מבטא הערצה עצומה כלפי עם ישראל ומתוך כך גם קנאה גדולה כלפיו. חז''ל מספרים לנו שאליפז (אביו של עמלק) היה תלמידו של יעקב. אולי בשל כך מצאנו אצל אליפז שהיתה לו תחושת אחווה מקורית - שבאה לידי ביטוי כאשר עשו ציוהו להרוג את יעקב אך בסופו של דבר הוא לא עשה כן, אלא רק לקח את ממונו של יעקב. כך גם הנצרות לא יכולה להכחיד לגמרי את היהדות מפני שהיא יודעת מה היא חבה לה, אך מצד שני היא כן רודפת ומשפילה אותה. עמלק, בנו של אליפז, הוא מי שיורש את השנאה המצטברת של עשו ואליפז כלפי יעקב - והוא כבר מספיק רחוק מבחינה משפחתית מיעקב כדי שלא יהיו בו עכבות לעשיית מעשים בפועל כנגדו. כך גם ראינו שהנאצים ימ''ש ירשו את כל השנאה לעם ישראל מן הנצרות והיו נטולי עכבות אידיאולוגיות שהיו קיימות בה, ולפיכך אפשר לומר כי דווקא חילוניותה של אירופה אפשרה את השואה כהמשך לשנאה הנוצרית.