ABA


"|חדשות| יודע הצדיק נפש כלבו"
גירסת הדפסה        
קבוצות דיון בעלי חיים וחיות בית נושא #10023 מנהל    סגן המנהל    מפקח   Winner    צל"ש   מומחה  
אשכול מספר 10023
עקרב שחור 
חבר מתאריך 1.1.03
3228 הודעות, דרג אמינות חבר זה
   20:28   27.06.08   
אל הפורום  
  |חדשות| יודע הצדיק נפש כלבו  
 
לשם מה צריכים מגדלי חיות המחמד הדתיים חותמת כשרות על מזון הכלבים שלהם? צריכים גם צריכים. ההנחה השגויה של חילונים רבים כאילו דתיים ממעטים לגדל כלבים בגלל שזו "חיה טמאה" תזכה במדור הפעם לשפע של ציטטות מהמקורות שלנו המוכיחות את ההפך הגמור. הכלב ובכלל החיות שגידלו אבותינו היו שם תמיד, אהובים וחביבים כהיום. ודווקא מתוך אותו מקום של כבוד כלפיהם נבין כיצד חילחלה הכשרות גם למזונם של חבריו הטובים ביותר של האדם (הדתי). יורמים יודעים

הגולש X תמה: "למה יש חותמת כשרות על בונזו? גם ככה אין חרדים שמגדלים חיות מחמד".

מדוע אתה חושב שאין חרדים שמגדלים חיות מחמד? טיפול בחיות מחמד עונה על צורך פסיכולוגי עמוק המשותף לרבים ויהודים דתיים אינם יוצאים מהכלל. הכלב אמנם אינו פופולארי במקורותינו (פרט לאותם כלבים שלא "חרצו לשון" לבני ישראל ביציאת מצרים) ומוזכר בעיקר בהקשרים מעליבים דוגמת הפסוק "לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, גַּם-שְׁנֵיהֶם" (דברים פרק כ"ב) אבל אבותינו מצאו תחליפים.
מתברר שגם לכלבים לא הכל מותר על פי ההלכה.

חיית המחמד הראשונה (אם נתעלם מהנחש של חוה ואתונו של בלעם) היא כבשת הרש עליה מספר נתן הנביא לדוד המלך, חיה שזוכה לטיפול המזכיר את הפודל המשפחתי של ימינו: "וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת." (שמואל ב' פרק י"ב). שלמה המלך, כמתחייב ממעמדו, לא הסתפק בגורי חתולים מצער בעלי חיים אלא דאג לייבא חיות אקזוטיות באניותיו: "אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים.." (מלכים א' פרק י').

כלבים, כאמור, לא נחשבו לחיות מחמד אך בכל זאת עיון במקורות מגלה שהתיעוב מהכלבים לא היה גורף. מסיפור אחד, ביזארי במיוחד, ניתן ללמוד כי גם אבותינו הכניסו כלבים הביתה. גמרא במסכת יבמות מספרת על עלמה שאיבדה את בתוליה בזמן שרכנה לשטוף את הרצפה וכלב ביצע בה את זממו. רבי יהודה הנשיא התחשב בנסיבותיו המיוחדות (מאוד) של המקרה והתיר לה להינשא לכהן (שאמור לשאת בתולה כשרה). התלמוד מתמצת את הדרמה למשפט קצר: "מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחריה והכשירה רבי לכהונה". כלב שמירה או כלב רועים לא אמור להימצא בתוך הבית (בטח לא בזמן הספונז'ה) ולכן סביר שהכלב השובב היה חית מחמד (לפחות עד האירוע המצער).

מסכת תרומות בתלמוד הירושלמי מספרת על רב שהתארח בביתו של אדם ונעלב למצוא כלב יושב לידו. המארח מסביר: "רבי, טובה אני משלם לו. שודדים באו לעיר, נכנס אחד מהם וביקש ליטול אישתי ואכל הכלב ביציו". במקורות פזורים גם סיפורים פיקנטיים פחות המלמדים על קשר רגשי בין יהודים לכלביהם. כך למשל מספר המדרש (פסיקתא דרב כהנא) מלודרמה סוחטת דמעות על נאמנות כלבית. הכינו את הממחטות, כך מופיע הסיפור בספר האגדה בתרגומו של ביאליק: "רועים חלבו חלב. בא נחש ושתה ממנו והיה הכלב רואה. כשבאו הרועים ישבו לשתות מן החלב, התחיל הכלב נובח בהם ולא השגיחו בו. לבסוף עמד הכלב ושתה מן החלב ומת. קברוהו הרועים ועשו לו מצבה". מסתבר שאפילו "בתי קברות לחיות" אינם המצאה של יאפים חילונים. רבי אלעזר מכיר בכך שהכלב "מכיר את קונו" כלומר קשור לבעליו וקשר כזה, כידוע, הוא דו סטרי.

ועכשיו לשאלת הכשרות. התורה מרבה באיסורי אכילה ושתיה. אסורים חזירים ואסור שרימפס, אסור "גיד הנשה" ואיתו נתחים משובחים כסינטה ופילה ואסור סטייק מדמם. אסור פיצה עם פפרוני ואסורים יינות צרפתיים (יינות נסך) ובפסח אסור לאכול כמעט בכלל. פירות וירקות אסורים אם לא הופרשו מהם מעשרות (טבל), אם נקטפו מעץ צעיר (ערלה) ואם גדלו בשנת שמיטה (שביעית). בכל שלל האיסורים הללו מבהיק בייחודו היתר בודד לאכול בלי חשש וההיתר הזה שפסוק מפורש מוקדש לו בספר שמות נוגע לצרכני הבונזו: "וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ, תִּהְיוּן לִי; וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כ"ב). כלומר לא רק מותר אלא מצווה לתת לכלב בשר לא כשר. אם מותר לכלב לזלול סטייקים לבנים מה פשר חותמת הכשרות? האומנם מנסה מישהו לגזור קופון ולפרנס משגיח כשרות שאינו נחוץ? כאן מתבקש ממש למנות את הכשר הבונזו להכשרים תמוהים כגון אלו המקשטים בקבוקי אקונומיקה או שמפו אבל במקרה שלנו דווקא יש למשגיחי הכשרות קייס לא רע.
גם האכלת כלב במזון לא כשר היא הפקת הנאה אסורה ממנו

מתברר שגם לכלבים לא הכול מותר. אמנם אין צורך שהבשר יבוא מבהמה מעלת גירה ומפריסת פרסה. אין צורך בשחיטה כשרה, ניקור, מליחה, הדחה ושאר מלאכות המפרנסות את אחינו בני ישראל ומשגיחיהם אך ההלכה מטילה גם עליהם כמה הגבלות. האיסור הראשון, מוזר ולא רלוונטי לימינו, הוא אכילת שור שהוצא להורג. התורה מטילה עונש מוות בסקילה על שור שנגח אדם למוות: "וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה, וָמֵת--סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ" (שמות כ"א). הרמב"ם מדגיש כי איסור האכילה הזה חל גם על ידידנו הטוב ביותר (ועל הדרך מפגין גם סטיה קלה מתקינות פוליטית ביחס לגויים): "כשייסקל, לא יימכר ולא ייתננו לכלבים או לגויים" (משנה תורה הלכות מאכלות אסורות פרק ד').

איסור הרלוונטי למזון הכלבים של היום הוא, למשל, איסור בשר וחלב המקיף לא רק אכילה ובישול אלא גם "הנאה". פירוש הדבר שאסור להפיק תועלת מתערובת כזו בשום צורה שהיא כולל האכלת בעלי חיים. מותר לתת לכלב נקניק אך לא צ'יזבורגר. איסור נוסף הוא כמובן חמץ בפסח שאסור לא רק להשתמש בו להאכלת בעלי חיים אלא אפילו להחזיקו בבית. כלבים שומרי כשרות אינם יוצאי דופן בקרב החיות. אגדות התלמוד והמדרשים מספרות על בהמות שהקפידו על קיום מצוות כדוגמת חמורו של רבי פנחס בן יאיר שסירב לטעום מתבן שלא הופרשו ממנו מעשרות. ובכן X, הקפד על כשרות הבונזו ואולי בבוא היום תמצא, מתחת לשולחנך בגן העדן, את נשמת כלבך הצדיק מחכה לשאריות משור הבר והליוויתן.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=562047&sid=126




                                שתף        
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

תגובה מהירה
___________________________________________________________________

___________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מחק תגובות | עגן אשכול
       



© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net