הנחשים הם קבוצה בתת-סדרת הלטאיים המשתייכת לארכוזאוריה. המייחד את הנחשים משאר הזוחלים הוא חוסר הגפיים. בקבוצה זו כלולות ארבע על-משפחות:

על-משפחת נחשי נהרות (Acrochordoidea)
על-משפחת זעמנים (Colubroidea)
על-משפחת נחשים קמאים (Henophidia)
על-משפחת נחשילים (Typhlopoidea

אנטומיה

הנחשים, כשאר הקשקשאים, עטויים במעטה קשקשים מחומר קרני, אשר אותו משילים כמה פעמים בתקופת חייהם. ה'עור' הישן נקרא "נשל". עקב התארכות גופם, איבריהם הפנימיים של הנחשים מאורכים, וגם האיברים הזוגיים סדורים אחד אחרי השני ולא זה לצד זה. בעזרת מערכת שרירים חזקה ומאה עד 400 חוליות מתפתל הנחש וכך מתקדם.

זעמן שחור מזדחל על עץ.לנחשים אוזן פנימית בלבד ולכן מסוגלים לשמוע בעיקר זעזועים בקרקע ואת רוב הצלילים אינם שומעים כלל. ראיית הנחשים גם היא אינה מיטבית. ישנם נחשים כמו העכסן האמריקני אשר מסוגלים לחוש בקרינהאינפרה אדומה וזאת באמצעות גומות חישה מיוחדות הממוקמות בין העיניים לנחיריים. הנחשים הם בעלי חוש ריח מפותח ביותר והוא חושם המרכזי. הנחש מוציא את לשונו ואוסף את מולקולות הריח ומעבירם ל"איבר יעקובסון" הנמצא בחיכם העליון. איבר יעקובסון משדר את אותות הריח למוח.

באזור בו אצל שאר הקשקשאים (לטאות לדוגמה) נמצא אגן הירכיים נמצא הביב. הביב הוא חור שמשמש את הקשקשאים הן כפתח המין והן להפרשות שתן וצואה. כשאר הקשקשאים לזכר שני אברי מין .

נחשים הם פויקלותרמיים (או במינוח השגוי 'בעלי דם קר') כשאר הזוחלים, זאת אומרת שטמפרטורת גופם משתנה לפי טמפרטורת סביבה. לכן רמת פעילותם תלויה בטמפרטורת הסביבה- כשהטמפרטורה עולה, עולה רמת פעילותם ולחלופין.

גדול הנחשים הוא אנקונדה, שאורכו מגיע עד ל8 מטרים.

זעמן שחור מזדחל על עץ.

רביה

נחשים מתרבים בדרך כלל בקיץ או באביב. הנקבה משחררת פרומונים המושכים את הזכרים אליה. הזכרים מתלפפים סביב הנקבה בתופעה הנקראת 'כדור הזדווגות'. לא ברור כיצד הנקבה בוחרת את הזכר, אך לאחר מכן מתיישר אחד הזכרים מתחת לנקבה במקביל לה ומפרה אותה.

הנקבה מטילה בין 2 ל100 ביצים, תלוי במין (זן) הנחש. הביצים מאורכות רכות ודקות. לאחר חודש עד חודשָים הצאצאים בוקעים מן הביצים בעזרת שן מיוחדת אשר נופלת לאחר הבקיעה. בכמה מיני נחשים שומרות הנקבות את הביצים עד לבקיעתם בגופן ומשריצים את צאצאיהם.

תזונה

הנחשים כולם אוכלי בשר. נחש הבחנינים החי בדרום מזרח אסיה הוא היחיד אשר מגוון את ארוחותיו בפירות ומזון צמחי. הקטנים שבנחשים אוכלים חרקים והגדולים שבהם כאנקונדה ניזונים אף מחזירים קטנים, ארנבים ואופוסומים. תועדו נחשי אנקונדה שטרפו תנין צעיר. בשל היותם פויקלותרמיים, נחשים מעכלים את מזונם לאט, ולכן גם אוכלים לעיתים רחוקת יחסית. האנקונדה החיה בדרום אמריקה אוכלת בממוצע אחת לשישה חודשים.

לנחשים אין שיני לעיסה ולכן צריכים לבלוע את הטרף בשלמותו. כדי להתגבר על מכשול זה פיתחו רוב הנחשים אמצעי מיוחד, הנחשים פורקים את לסתותיהם ובכך מגדילים את רוחב פתיחת הפה שלהם ומאפשרים למזון גדול להיכנס. לאחר הכנסת המזון לגופם, מערך שרירים מפותח מוחץ את הטרף ומחליף את שיני הלעיסה.

ישנם נחשים המתמחים באכילת ביצים ומשתמשים ב'טריק' זה כדי לבצע את המלאכה. הם פורקים את לסתותיהם ומרחיבים את פיהם לגודל עצום, לאחר מכן הם משתמשים בחוליותיהם כדי לשבור את הביצה. את תוכן הביצה הם מעכלים ואת קליפתה יורקים.

נחש בולע לטאה

ציד

נחשים צדים בשתי דרכים מרכזיות:

הכשה- המתה באמצעות ארס.
חנק- המתה באמצעות התלפפות על הטרף וחסימת כלי הנשימה.
מלבד דרכים אלו קיים מגוון שיטות לישום הדרכים כהתחפרות והסוואה

הכשה

רק כ-400 ממיני הנחשים בעולם (כ-2300) ארסיים. ההכשה נעשית באמצעות נשיכה ע"י שיני ארס חלולות אשר קרוב לקצותיהן ישנו חור דרכו זורם הארס. הארס מיוצר בבלוטות הארס הנמצאות בראש הנחש ומוזרם לשיני הארס כאשר מופעל עליהן לחץ. הארס מוחדר בנשיכה אל מערכת הדם של הקורבן ופוגע ברקמות מסוימות בגוף, תלוי בסוג הנחש. יש אשר ארסם פוגע במערכת העצבים של הקרבן, ויש אשר גורמים לפגיעה ברקמות הריאה של הטרף ומציפים את ריאותיו, במקרה זה הטרף ימות מחנק.

ישנם מיני נחשים אשר אינם משתמשים בארס כדי להרוג כקוברה היורקת. נחש זה יורק אל עיניו של המאיים עליו, ארסו יכול לגרום לעיוורון.

חנק

נחשים ההורגים את טרפם בחנק הם נחשים שאינם ארסיים. נחשים אלה מתלפפים סביב טרפם בתנועה מהירה ולוחצים עליו עד לחסימת כלי הנשימה המביאה לחנק הטרף ולמותו. סברה אחרת, הצוברת תאוצה בקרב חוקרי זוחלים, גורסת שלפחות חלק מנחשי החנק (ביניהם האנקונדה) מביאים למות טרפם בדרך שונה: הלחץ החזק המופעל על הטרף גורם לחסימת כלי הדם בגופו ולהפסקת הזרימה הסדירה של הדם. כתוצאה מכך הטרף מת מדום לב.

נחש עין חתול חברבר בעמדת התגוננות

תפוצה

בעולם קיימים כ-2300 מיני נחשים המחולקים ל-15 משפחות ופרוסים על כל היבשות למעט אנטארקטיקה. הנחשים מעדיפים ארצות חמימות, בארצות שבהם החורף קר מידי הם נכנסים לתרדמת חורף. רוב הנחשים חיים ביבשה, אבל ישנן גם נחשי מים החיים בים. נחשי מים בדרך כלל הם מאוד ארסיים, אבל אינם תוקפניים.

תפוצת הנחשים בישראל

בישראל 41 מיני נחשים המחולקים ל-7 משפחות-

פתניים
צפעוניים
שרפיים
זעמניים
חנקיים
נחשיליים
נימוניים
בישראל 8 נחשים ארסיים-

צפע ארצישראלי.פתן שחור - (Walterinnesia aegyptia)
צפע ארצישראלי - (Vipera palaestina)
אפעה מגוון - (Echis coloratus)
צפע החרמון - (Vipera Bornmulleri)
עכן גדול אפריקני
עכן גדול ערבי - (Cerastes cerastes)
עכן קטן - (Cerastes vipera)
שפיפון הנגב - (Pseudocerastes fieldi)
שרף עין גדי - (Atractaspis engadensis)
נחשים תת ארסיים בישראל

ארבע קו מצוי - (Psammophis schokari)
ארבע קו מצרי
עין חתול חברבר - (Telescopus fallax)
עין חתול אפור
עין חתול אדמדם
מחרוזן דו-גוני
נחש הכיפה
תלום קשקשים מצוי - (Malpolon monspessulanus)
תלום קשקשים מדברי - (Malpolon moilensis)
משפחת הזעמניים בישראל

זעמן שחור - (Coluber jugularis)
זעמן זיתני - (Coluber najadum)
זעמן מטבעות - (Coluber ravergieri)
זעמן יפיפה
זעמן אוכפים
זעמן דק
מטבעון מדברי - (Spalerosophis diadema)
משפחת חנקים בישראל

חנק משריץ - (Eryx jaculus)
משפחת השלוונים בישראל

שלוון כתמים
שלוון טלוא ראש
שלוון שחור ראש
שלוון קווים
שלוון קולר
משפחת הכרכנים בישראל

כרכן קרינים - (Elaphe quatorlinearis)
כרכן חלק
מינים נוספים בישראל

נחש מים משובץ - (Natrix tessellata)

הנחש הגדול בישראל הוא הזעמן השחור ממשפחת הזעמניים, אורכו המקסימלי הוא כ-2.40 מ'.

צפע ארצישראלי.

הנחשים בתרבות

הנחש מופיע לראשונה בספר בראשית בפרק ג', בסיפור על גירוש אדם וחווה מגן עדן: והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלוהים... בראשית ג, 1 . הנחש מתואר כיצור ערמומי וחלקלק המפתה את חווה לעבור על הציווי האלוהי ולאכול מעץ הדעת. חווה אכן מתפתה ומפתה גם את בעלה. בעקבות המעשה, שלושתם נענשים. הם מגורשים מגן עדן ואילו הנחש מאבד את רגליו, תיאור עונשו: ויאמר ה' אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור תהיה אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. על גחונכך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. שם, 14 ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. שם, 15 בסיפור זה מוסברות מסבר תופעות עליהן תמהו הקדמונים:

מדוע הנחש זוחל על גחונו ואין לו רגליים כמו לשאר החיות?
מדוע הנחש טועם בלשונו את הקרקע?
מדוע יש איבה בין בני האדם לנחש: הנחשים מכישים בני אדם ובני האדם הורגים בהם ופוחדים מהם?
אנו יודעים היום שהתשובות שניתנו בסיפור זה אינן נכונות, אך סיפור זה קיבע את תדמיתו של הנחש כחיה רעה, ארסית, חלקלקה וערמומית.

מלבד סיפור זה, גם מאפייניו של הנחש תרמו לתדמית הרעה שיצאה לו: עורו החלק והקשקשי, הזדחלותו הפתלתלה והשקטה, לשונו המחורצת, ראשו המחודד ועיניו המבשרות רע, התקפות הפתע וההתנגנבות שלו וכן ארסו הרעיל והקטלני.

גם בסדרת ספרי הארי פוטר הנחש משמש כסמל לרוע: זהו הסמל של בית סלית'רין והחיה האהובה על לורד וולדמורט, שיכול אף לדבר עם נחשים. בנוסף, בספר הארי פוטר וחדר הסודות, וולדמורט משתמש במפלצת דמויית-נחש בשם בסיליסק כדי להטיל אימה על הוגסוורטס.

מסוקי קרב AH-1 קוברה "צפע" של חיל האוויר הישראלי עם סמל הנחש מוטבע בצידיהם.באופן אירוני, הנחש הוא סמל לרפואה, זאת אולי בגלל הארס שלו - שלעיתים יכול לשמש כסם מרפא. סיבה אחרת לכך יכולה להיות נחושתן - נחש הנחושת שמשה רבנו בנה במדבר במצוות ה' על מנת להציל את בני ישראל ממגפה שהנחית עליהם אלוהים כעונש.

בקרב יחידות צבאיות, הנחש לא סובל ממוניטין רע. שמו כצייד חמקמק וקטלני היווה השראה לעשרות יחידות קרביות שבחרו בסמלים ושמות של נחשים על מנת להגדיל את גאוות היחידה שלהם, להעלות את המוניטין ולהפחיד את האויב. תופעה זו קיימת גם בצה"ל. בחיל האוויר הישראלי שמות מסוקי הקרב נקראים על שמות נחשים: "צפע" (AH-1 קוברה), "פתן" (AH-64 אפאצ'י) ו"שרף" (אפאצ'י לונגבו). הסמל בתג של חטיבת הצנחנים הוא נחש מכונף

מסוקי קרב AH-1 קוברה "צפע" של חיל האוויר הישראלי עם סמל הנחש מוטבע בצידיהם.

זהו הפעם .... בהחלט חיה מעניינת...