ערן (39) אימץ את ננה בת השש מכלביה באזור השרון בשנת 2003. "ננה היא הכלבה הראשונה שלי וחיפשתי לאמץ כלבה בוגרת ומחונכת", סיפר ליכטנשטיין ל-ynet. "הדייט הראשון בינינו היה כמעט כישלון מהדהד, אפילו במונחים של קשרי ידידות בין בני אנוש להולכים על ארבע".

בתחילה התעלמה ננה לחלוטין מבעליה החדשים, אך כשצירף אותה אליו לנסיעה ראשונה במכוניתו החומות בין השניים נשברו. "ברגע שהתנעתי את המכונית היא הסתכלה אלי, הניחה את ראשה על כתפי וכבשה אותי", הוא נזכר. "מאז היא ואני בלתי נפרדים".

האידיליה התנפצה לרסיסים לפני תשעה חודשים, כשמצבה הבריאותי של ננה החל להידרדר. תחילה החלה ננה להקיא את המזון שאכלה בשעות הבוקר. עם התגברות תופעת ההקאות והירידה במשקל, היא הובאה לבדיקה אצל הווטרינרית המטפלת. "הכלבה קיבלה טיפול מסור בכל השנים, וזכתה לזריקות נגד תולעת הפארק בזמן", סיפרה הווטרינרית ד"ר קלר ברקאי מהוד-השרון. "מסיבה כלשהי, בעליה הזניחו את העניין בחודשים האחרונים ולפני מספר שבועות ננה הגיעה אלי כשהיא רזה, מצב רוחה ירוד, היא מגלה קשיים באכילה ובבליעה".

לאחר סדרת בדיקות מקיפה, גילתה ברקאי כי הכלבה סובלת מתולעת הפארק. טיפול תרופתי במשך שלושה שבועות לא ריפא את הכלבה, וערן וננה שבו למרפאה. הפעם מצבה היה רע עוד יותר. "היא היתה ממש שלד מהלך וסבלה מתיאבון לקוי, הקאות ובחילות", סיפרה הרופאה. "לאחר צילום המקום גיליתי כי בעקבות תולעת הפארק התפתח אצלה גידול סרטני גדול בתוך בית החזה, ליד בסיס הלב, בנקודה שאינה מאפשרת ניתוח הכלבה".

תולעת קטלנית לכלבים

תולעת הפארק הגיעה לישראל בתחילת שנות ה-80 כשמוקד ההתפרצות העיקר שלה היה בפארק הלאומי ברמת-גן ובאזור הספארי. מאז גדלה תפוצתה וכיום היא התפשטה למקומות אחרים בארץ, כשעיקר תחום פעילותה הינו בין חדרה לגדרה. ישנן השערות כי היא נפוצה בכל רחבי הארץ, אך הדיווחים לכך הם מעטים ביותר.

"התולעת ידועה גם בכינוי ספירוצרקה-לופי והיא שייכת למשפחת התולעים העגולות", מסביר הווטרינר ד"ר אבי ליליאן ממרפאת "מגן דוד-ירוק" ברמת גן, ומומחה בבלוג "שאלות חיות" ב-ynet.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/04062007/1318923/1_wh.jpg
מכלבה בריאה לשבר כלי. הכלבה ננה

"התולעת מגיעה באמצעות ציפורים הנודדות לישראל ונושאות במעייהן את הטפיל. כשהן עוצרות בישראל ומטילות את הצואה שלהן, הטפיל מוטל גם הוא על האדמה. חיפושיות הזבל אוספות את גושי הצואה ומטילות בתוכן את ביציהן, וכך נושאות עליהן את הטפיל".

http://www.ynet.co.il/PicServer2/04062007/1318927/3_g.jpg
"איך אפשר להיפרד מכלבה כל כך נפלאה?" (צילום: ערן ליכטנשטיין)

כלבים המטיילים בפארקים או בגינות נוהגים לאכול את החיפושיות הנגועות. "הכלבים לא ניזונים מהחיפושית, אלא משחקים איתה ובולעים אותה כאילו היה חטיף קטן", מציין ליליאן. "לאחר שהכלב יבלע את החיפושית, היא תימס בתוך המעיים שלו, והטפילים שעליהן ינדדו באמצעות כלי הדם אל הוושט, שם ייווצרו גידולים קטנים".

אותם גידולים יביאו להיווצרות מחסום בקנה הנשימה של הכלב, דבר שיגרום לו להפרעות נשימה ולהשתעלויות רבות. "זו הסיבה שקשה מאוד לזהות את התולעת, מאחר שהתסמינים דומים לשיעול המכלאות. כשפותחים את הפה של הכלב לא רואים דבר, וכדי לזהותה יש להשתמש בסיב אופטי כדי לגלות בוודאות את הגידולים - דבר שמצריך הרדמה וגם עולה לא מעט כסף", מסביר ליליאן. יתרה מזאת, "תולעת היא חומר ביולוגי, לכן קשה מאוד לזהותה בצילומי רנטגן, מאחר שהיא נראית כמו ריר", הוא אומר.

YNET