התנשמת

התנשמת היא ציפור קוסמופוליטית: תפגשו אותה בכל יבשת אירופה, במרבית אפריקה, במזרח-התיכון, בדרום-מזרח אסיה, באוסטרליה ובאמריקה הצפונית והדרומית. בישראל היא נפוצה בכל אזורי האקלים הים-תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, ולעתים נדירות גם במדבריות.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421514/9_g.jpg

הידעתם?

• התנשמת מקננת במקומות אפלים, לרוב בסמוך לבני אדם
• רוצים לבלוש אחריה? חפשו אותה בעליות גג, במבנים נטושים ובאסמים, וגם במערות, בארות ומחסי סלע
• התנשמת מוצאת את טרפהּ בעזרת שמיעתה החדה - הרגישה לתדירויות הקול הגבוהות שמשמיעים נברנים
• המזון המועדף עליה הם מכרסמים
• את העצמות, הפרווה והנוצות היא אינה יכולה לעכל, ומקיאה דרך המקור בגושים (צנפות)
• זוג תנשמות צד כ-2,000 מכרסמים במחזור קינון אחד, ולכן חשיבותה לאדם כמדביר ביולוגי גבוהה
• בפרויקט גדול שהתקיים בשנים האחרונות הוצבו למעלה מ-800 תיבות קינון בישראל
• היא מטילה ארבע עד שמונה ביצים, תלוי בשפע המזון העומד לרשותה
• צריחתה החדה ומקפיאת הדם, הניבה שלל אמונות תפלות לפיהן היא התגלמות של שד

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421518/11_g.jpg

בַּז אָדֹם

הבז האדום הוא עוף הדומה מאוד לבז המצוי, אולם נבדל ממנו בקריאותיו, בסוככות כנפיו האפורות - וגם בכנפיו ובגבו הערמונים של הזכר. למרבה הצער, זהו מין המצוי בסכנת הכחדה. תכירו

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1423753/15.jpg

רוב אוכלוסיות הבזים מקייצות ומקננות בדרום אירופה ובארצות המזרח-התיכון, ונודדות מדרום לסהרה, במיוחד לדרום אפריקה. בישראל הבז מקייץ ומקנן בריכוזים בודדים בלבד, אך הוא חולף נפוץ בתקופת הנדידה.


הידעת?

• בניגוד לבני משפחתו, הבז האדום פעיל ומקנן במושבות
• הוא ניזון בעיקר מחרקים, דוגמת צרצרים, חיפושיות וחגבים
• בשל הידלדלות השטחים הפתוחים וההרעלות של שנות ה-50, שכיחותו של מין זה התמעטה מאוד בישראל
• הבזים נוטשים את מושבותיהם בסוף חודש יולי ובאוגוסט, בשיא הקיץ, נודדים לאפריקה
• הבזים האדומים, כיתר הבזים, אינם בונים קן
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421692/81_g.jpg

מקור השם והופעתו בכתובים:

בתנ”ך מוזכר הנץ למיניו, שכלל בוודאי את מיני הבזים, לרבות בז האדום שהיה כנראה נפוץ בתקופות המקראיות. במצרים העתיקה, הבזים היו קדושים ונחשבו להתגלמותו של הורוס, אל השמש והשמים. מהכתובים: "קְרָא שְׁמוֹ, מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיה ח', 4).

נֶשֶׁר מִקְרָאִי

הנשר הוא אחד העופות הגדולים בטבע: מוטת כנפיו עשויה להגיע לרוחב 2.70 מטר - ומשקלו לשמונה וחצי ק"ג. את צווארו הארוך מכסה פלומה, וטפריו הקצרים והקהים מאפשרים לו לנתר. תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421510/7_g.jpg

הנשרים מקננים באזור דרום אירופה עד אזור מרכז אסיה, בצפון אפריקה ובמרבית מדינות המזרח-התיכון. בישראל אוכלוסיית הנשרים נחשבת ליציבה - אך נדירה. הנשרים מקננים במקוטע בגולן, בגליל העליון, במדבר יהודה ובנגב.


הידעתם?

• צווארו הארוך והקרח של הנשר מאפשר לו לחדור לקרבי הנבלה
• בקיבתו מיצים עיכול חזקים המנטרלים את רעלני הנמק והרקב של הנבלות מהם הוא ניזון
• הוא חברותי ופעיל בכל עונות השנה במושבות
• הנשר מסוגל לצום כשבוע - ולאכול בבת אחת למעלה מק”ג בשר
• בניגוד למרבית העופות, חוש הריח של הנשר מפותח
• נקבת הנשר מטילה ביצה אחת בלבד בקן מרושל הנבנה על דרגש מצוק
• אוכלוסיית הנשרים בישראל כמעט נעלמה בעקבות הרעלה גדולה שאירעה בשנות ה-50


מקור השם והופעתו בכתובים:

השם "נשר" מוזכר 26 פעמים במקרא, והוא מסמל עוצמה, קלות ופלא גדול. הנשר הוא גם סמלה של הפרעונית המצרית חאתשפסות. מהכתובים: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי... דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם" (משלי ל', 18); השם נשר כי נשרו נוצות צווארו, ומכאן גם הפסוק "הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר, כִּי גָלוּ מִמֵּךְ" (מיכה א', 16); ועוד נכתב, ”אִם-עַל-פִּיךָ, יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר; וְכִי, יָרִים קִנּוֹ“ (איוב ל"ט, 27).
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421500/2_g.jpg

צוּפִית

הצופית היא הקטנה בציפורי השיר של ישראל: אורך גופה עשרה עד 12 סנטימטר - ומשקלה כשמונה גרם. זכר הצופית מתהדר בצבע שחור ובגוון מתכתי, ואילו לנקבה צבע אפרפר-זיתני. תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421564/30_g.jpg
הצופית מקננת במערב ירדן, סיני, ישראל, לבנון ודרום סוריה. עד תחילת המאה ה-20 היא נחשבה לנדירה למדי, ובישראל נצפתה בעמק הירדן ובאזור ים המלח בלבד. כיום היא נפוצה למדי בכל רחבי הארץ.


הידעתם?

• הצופית היא ציפור פעלתנית וסקרנית למדי
• היא מצוידת בלשון ארוכה הבנויה כמברשת, שבאמצעותה היא יונקת צוף מהפרחים
• על בניית הקן והדגירה מופקדת באופן בלעדי הנקבה
• אבל האכלת הגוזלים בחרקים נעשית על-ידי שני בני הזוג
• לקן, שצורתו כצורת אגס, פתח בצדו האחד בלבד - כהגנה מפני נחשים
• לרוב, הצופיות נאמנות לאותו הקן שנה אחר שנה


מקור השם והופעתו בכתובים:

פירוש שמה האנגלי של הצופית "ציפור השמש של ארץ-ישראל", ופירוש שמה המדעי הוא "של הצוף והנקטר". בדומה, זהו גם פירוש שמה העברי. בעבר, אגב, היא כונתה "יונק הדבש" ו"דבשון".

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421558/27_g.jpg

ּבוֻלְבּוּל

מי לא מכיר את הבולבול, הנחשב לציפור בולטת בישראל? גודלו בינוני, אורכו כ-19 עד 22 סנטימטר - והזכר והנקבה דומים למדי: ראשיהם שחורים, כנפיהם חומות ותחתית זנבם צהובה. תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421706/86_g.jpg

תפוצת הקינון של הבולבול משתרעת על-פני המזרח-התיכון, בטורקיה, ערב, מערב סוריה, לבנון, מערב ירדן וסיני. בישראל הוא נחשב למין יציב הנפוץ בכל אזורי האקלים וצורות הנוף.


הידעת?

• הבולבול הוא אוכל כל, שאינו בוחל גם במאכלי אדם
• הוא ציפור מונוגמית והקשר בין בני הזוג נמשך כל חייהם
• קן הבולבול 'מבולבל' לגמרי: פנים סלסלת הקן מרופד בסיבי צמחים נוקשים, ואילו חומרי הריפוד הרכים מונחים דווקא בדפנות
• הבולבולים נוהגים להתחכך אלה באלה ולסרק זה את נוצותיו של האחר
• הם מתאספים בלהקה קולנית במקומות שופעי מזון
• ובעת סכנה? הם מתחזים לציפור פצועה
• הבולבול נחשב לאחד המפיצים העיקריים של עצי פרי, דוגמת אפרסק, שסק ותמר
• אולם במקביל, הוא מחולל נזקים לגידולים חקלאיים ולמערכות השקייה, ולכן החוק מתיר את ציד הבולבולים
• בחלק מארצות ערב הוא משמש כ'ציפור כלוב', בשל שירתו הנהדרת, ואף נמכר לעולי הרגל למכה


מקור השם והופעתו בכתובים:

מקור השם העברי של הבולבול בשפה הערבית, ופירושו "זמיר" על שום הסרנדות הפטפטניות שהוא שר. פירושו שמו המדעי הוא "עם גב מזוקן חזק" בשל נוצותיו הצפופות והצמריות.
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421717/91_g.jpg

חוֹחִית

החוחיות הן מהיפות והצבעוניות בציפורי השיר של ישראל. פניהן צבועות באדום עז, כנפיהן השחורות מקושטות פסים זהובים - ואת זמנן הן מבלות בלהקות השרות שירה עליזה ופטפטנית. תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421660/64_g.jpg

החוחית יציבה במרבית ארצות אירופה, במרכז אסיה, צפון אפריקה ובארצות המזרח-התיכון. בישראל תפגשו בה בחבל הים-תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, ולעתים אף בנגב ובערבה. בנוסף, היא חורפת וחולפת ברוב חלקי הארץ.


הידעתם?

• החוחית נייונה בעיקר מזרעי צמחים מורכבים דוגמת קוצים
• נקבת החוחית אמונב על בניית הקן, שצורתו צורת סלסלה
• חומרי הבנייה של הקן מחוברים בקורי עכביש, והוא מרופד בצמר גפן
• הנקבה דוגרת על ביציה כשבועיים, במהלכם הזכר מאכיל אותה כל העת
• לכידתה וכליאתה של החוחית אסורות, אך למרות זאת היא נתונה בסכנת ציד מתמדת מצד חובבי וסוחרי ציפורים


מקור השם והופעתו בכתובים:

השם העברי "חוחית" ניתן לה בשל נוהגה לאכול את זרעי החוחים (קוצים) במקורה. חיבתה לאכילת קוצים הפכה אותה לשכיחה באמנות הנוצרית. היא מסמלת את ייסוריו של ישו - ומופיעה בציורים בידיו של ישו הילד
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421664/67_g.jpg

שַׁלְדָּג לְבֶן-חָזֶה

השלדג לבן-החזה, שגופו נמתח לאורך 26 עד 30 סנטימטר, הוא הגדול בבני מינו באזור. קשה לטעות בקריאה הקולנית הבוקעת ממקורו הענק - ובצבעי הכחול-כתום הססגוניים של נוצותיו. תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421526/15_g.jpg

תפוצת הקינון העיקרית של השלדג לבן-החזה היא במרכז ובמזרח אסיה בהודו, תאילנד והפיליפינים, וכן במזרח-התיכון ובטורקיה. עד אמצע המאה ה-20 הוא דגר בישראל באזור הכינרת והירדן בלבד, אך מאז התפשט. כיום הוא יציב ונפוץ למדי בצפון הארץ ובמרכזה.


הידעתם?

• קריאתו של השלדג לבן-החזה היא מהקולניות הנשמעות בישראל
• הוא מצוי לא רק בסביבת מקווי מים, אלא גם בעיר, בשדות ובמטעים
• לרוב תפגשו אותו חולש על עמדות תצפית בולטות
• הוא ניזון מדו-חיים, מכרסמים, דגים, זוחלים, ציפורים וחרקים
• במהלך החיזור, בני הזוג פורשים כנפיהם, זוקרים צוואר ומשמיעים קריאות רמות ומהירות
• בני הזוג חופרים מחילת קינון במשך כחמישה ימים
• הם משתמשים בצנפות ובשיירי מזון כריפוד לקן
• במזרח אסיה משמשות נוצותיו של השלדג לקישוט


מקור השם והופעתו בכתובים:

שמו העברי הקודם של השלדג היה "שולה הדגים", והמשורר חיים נחמן ביאליק חידשו. במיתולוגיה היוונית מסופר על אלקיאוני (כשמו המדעי של העוף), שמיררה בבכי על בעלה שטבע במצולות. לבסוף, היא הפכה מרצונה לציפור הנאה.
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421538/21_g.jpg

דּוּכִיפַת

לדוכיפת מראה והתנהגות יוצאי דופן: כנפיה צבועות בשחור-לבן, מקורה ארוך ומכופף - ולראשה ציצית חצופה שהיא זוקרת בשעת התרגשות. ואיך אפשר לשכוח את מעופה הפרפרני? תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421676/73_g.jpg

הדוכיפת רושמת נוכחות יציבה - אך במקוטע - בדרום אירופה, במזרח-התיכון ובצפון אפריקה, ומקייצת באירופה כולה, למעט במדינות הצפון הקר. בישראל היא ציפור יציבה-מצויה, ומקייצת נפוצה בצפון הארץ ובמרכזה.


הידעתם?

• כיוון שלשונה קצרה, הדוכיפת נוהגת להניף את מיונה כדי לבולעו
• התפריט הדוכיפתי מורכב בעיקר מחרקים וזוחלים קטנים
• היא פעילה בקרבה לאדם ואיננה חששנית
• בשעת סכנה הדוכיפת נוהגת לנשוף בחוזקה ולהפריש נוזל מצחין. ואם לא די בכך, היא מפרישה מזון מעוכל-למחצה ומבאיש
• בעת החיזור, הזכר משמיע שירת הדהוד רכה וקצובה
• הדוכיפת נוהגת להתפלש באדמה, ייתכן שכדי להיפטר מטפילים


מקור השם והופעתו בכתובים:

חז"ל גרסו כי הדוכיפת נקראת כך כי "הודה כפות" (מסכת חולין ס"ג, 1), ואילו רש"י פירש שכרבולתה כפותה לראשה. במשנה היא מכונה תרנגולת ברא (תרנגול בר) על שום כרבולתה ונקירות התרנגול שלה, ובתלמוד "נגר טורא", דהיינו נקר הבר. הפולקלור הערבי מעניק לכל-אחד מאיבריה סגולות מרפא: לב עם מלח מזרז לידה, למשל, והשריית הלשון במי ורדים תרפא נשיכת כלב
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421682/76_g.jpg

סִיקְסָק

הסיקסק, חופמי שגודלו כגודל יונה, בולט בצבעיו: לחייו הלבנות מזדהרות על רקע ראשו וחזהו השחורים. גופו העליון צבוע בחום, ואילו רגליו הארוכות והחזקות מותאמות היטב לריצה. תכירו
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421628/53_g.jpg

תפוצתו המקורית של הסיקסק מדרום לסהרה, בכל מרכז אפריקה ובמזרח-התיכון, במצרים, עיראק, סוריה, ירדן וישראל. לאחרונה הוא אף התפשט גם ליוון ולטורקיה. בישראל הוא מין יציב, הנפוץ מאוד בצפון הארץ ובמרכזה באזורים נמוכים, במאגרי מים ובשדות השלחין.


הידעת?

• במפרק כנפיו של הסיקסק מצויים טופרים המשמשים להתקפה
• הוא נחשב למין סתגלתני - שהתפשט מאוד לאחרונה
• מזונו של הסיקסק מגוון, וכולל חרקים, חסרי חוליות, חלזונות, סרטנים וזרעים
• הוא טריטוריאלי מאוד ואגרסיבי במיוחד בעונת הקינון
• הסיקסקים מקיימים לרוב שניים או שלושה מחזורי קינון בשנה
• הזכר נוהג להרטיב את גופו במים כדי לקרר את הביצים החשופות לשמש


מקור השם והופעתו בכתובים:

את שמו העניקו לו קריאותיו הרעשניות, סיק-סק, ומכאן גם שמו בערבית
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421638/58_g.jpg

פָּשׁוֹשׁ

הרינון הטרטרני והצרוד הוא סימן ההיכר של הפשוש, ציפור שיר זערעורת השוקלת כשבעה גרם בלבד. סימן היכר נוסף הוא זנבו הארוך והמדורג - וחיבתו המופלגת לדיאטת חרקים. תכירו

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421593/37_g.jpg

נוכחותו של הפשוש יציבה בכל אזורי תפוצתו: הוא מקנן בצפון-מזרח אפריקה, דרום איראן, עיראק, מערב סוריה, לבנון וירדן. בישראל הוא נפוץ בכל אזורי האקלים הים-תיכוני והספר, מצפון הנגב, דרך מרכז וצפון הארץ ועד אילת והערבה.


הידעתם?

• הפשוש פעלתן וטריטוריאלי בכל ימות השנה, לבדו או בזוגות
• הזכר מכריז בעלות על נחלתו בשירה ובמחוות ראווה מאיימות
• הפשושים מקיימים שניים או שלושה מחזורי קינון בשנה
• כבר במלאת לו חודשים ספורים, עשוי הפשוש להשלים מחזור קינון
• הזכר בונה חמישה עד שבעה קנים חלופיים
• הפשוש בונה את קינו בינות לשיחים וצמחים חד שנתיים נמוכים
• קנו של הפשוש מרשים. המבנה דמוי הביצה כולל פתח צדי, ומרופד בזרעוני קוצים
• ממוצע חייו של פשוש הוא כשנה וחצי עד שנתיים


מקור השם והופעתו בכתובים:

המילה "פשוש" מופיעה במדרש רבה, ומעידה על מין פעלתן ומתכתש העלול להמית את שכנו. בהשאלה, פשוש (פשושא) הוא כינוי לדבר מה זעיר.
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421597/39_g.jpg

שבוע טוב

כל הכבוד על האשכול המדהים עם המידע הרב והתמונות המקסימות.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1421682/76_g.jpg

ההצבעה לפרויקט הציפור הלאומית של ישראל עולה שלב וכעת גם חיילי צה"ל יוכלו לקחת חלק ולהצביע עבור הציפור האהובה עליהם. החברה להגנת הטבע קיימה היום (ב') את טקס השקת הבחירות לציפור בצה"ל בבסיס הקריה בתל-אביב, בסמוך לרחבת מבנה משרד הביטחון והמטכ"ל.

"המטרה שלנו היא להגיע לכלל האוכלוסיה. כמו שתלמידי מערכת החינוך וילדי הגנים ברחבי הארץ בעלי הזכות להצביע, כעת גם חיילי צה"ל יוכלו לקחת חלק בתהליך. ההצבעה יכולה להתבצע באמצעות רשת האינטרנט הפנימית של צה"ל או על ידי משלוח הודעות טקסט ללא תשלום לחיילים הנמצאים ביחידות השדה", אומר ל-ynet ד"ר יוסי לשם, מהחברה להגנת הטבע. "החיילים לא רק מצביעים, אלא גם לומדים על כל ציפור המשתתפת בתחרות באמצעות מערך החינוך בצה"ל".