האתולוג הנודע, קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), נהג לומר שסוד ההצלחה לעבודתו הוא שבכל בוקר לפני הארוחה, הוא נוהג להשליך אל פח האשפה של

ההיסטוריה דעה אחת שתפסה מקום בראשו כדי לפנות מקום לאחרת. כמומחה להתנהגות, המליץ לורנץ לכל מדען ומדען לעשות כן. דוגמה לדעה שנתקבעה במדע היא זו הגורסת כי 90 אחוזים מכלל מיני העופות הם מונוגמיים. כך, בכל אופן קבע דיוויד לאק (David Lack), מבכירי האורניתולוגים (חוקרי הציפורים) במאה ה-20, שמחקריו מצוטטים כמעט בכל מאמר העוסק בציפורים. את סברתו זו חיזקו גם כל החוקרים שבאו אחריו. אלא שמדענים אלו, אשר התמחו מאד בתצפיות על בעלי חיים, חסרו כלי עזר המשמש בימינו כל סטודנט לביולוגיה - השוואה באמצעות סימנים גנטיים.

כיום, כל עבודה מדעית העוסקת ברביית העופות כוללת בדיקת אבהות לצאצאים, אחרת מתייחסים לתוצאותיה בפקפוק רב. מאז החלו לעשות כן, הלכה ונתבררה תמונה שונה לחלוטין מזו שתוארה לפנים. ציפורים ששימשו כדוגמה נהדרת לחיי זוגיות נפלאים כמו הצופיות, שתמיד נראות יחדיו, נמצאו כיצורים הבוגדניים ביותר. מינים מוכרים כמו דרור הבית, שנחשדו במעידה קלה מפעם לפעם, מתוארים כעת כפושעי מין לכל דבר. האונסים נקבות במעופן. אפילו ניצול מיני על ידי סוטים זקנים נתגלה אצל העופות. זוגות מבוגרים של סנוניות מאפשרים לזוגות צעירים להתיישב בשכנותם, אך לא מטעמים טהורים- לא אחת נראו הצעירות התמימות כשהן מזדווגות עם שכניהן האשמאים, לאחר שהללו פיתו אותן בדרכי עורמה.

לאור הממצאים החדשים, גם אצל בני אדם, רבים מטילים ספק אם בכלל מתקיימת בעולם החי מערכת יחסים, שבה מבלים בני הזוג את כל חייהם הבוגרים יחדיו ונאמנים זה לזו לעד. בקרב העופות, על כל פנים, מפריכים הממצאים שוב ושוב את הזוגיות המושלמת שמייחסות הבריות לבעלי הכנף. עתה יכולים גם החוקרים להתמקד ביתר שימת לב במקרים של "הזדווגות שמחוץ לזוגיות" (Extra-pair Copulation), אשר בדורות עברו כלל לא נתקלו בה הצפרים הקודמים, כי לא נתנו על כך את הדעת.

מחקר שנערך במיסיסיפי בקרב אוכלוסיה של אנפה כחולה קטנה (Egretta caerulea), תיעד 62 מקרים של זמל"ז (ראשי תיבות של זיווג מחוץ לזוגיות). רובם התרחשו בין נקבה השוהה בקרבת קינה לבין זכר מקן שכן, בשעה שבן זוגה היה עסוק בחיפוש מזון. יש לומר כי נראו נקבות אשר התנגדו תחילה, ורק אחרי כן ניאותו להתפתות, אולם היו גם נקבות שעסקו בזמל"ז אף יותר פעמים מאשר הזדווגו עם בני זוגן הקבועים. לא פלא אם כן, שהזכר נאלץ לזלול במהירות ולשוב אל הקן לעיתים קרובות, על מנת להשגיח על מעשיה של בת זוגו. הואיל וגם הוא בוגדני לא פחות מאשר בת זוגו, היה מרחיק רק עד הקינים השכנים בחיפושיו אחר זמל"ז, וזאת כדי להקטין ככל האפשר את הסיכון שהוא עצמו ייפול קורבן לניאוף.

בדרך כלל תוזמן הניאוף כך שיתרחש בטרם סיימה הנקבה להטיל את ביציה, כשעוד ניתן להפרות אותה. עם זאת, הזיווגים האסורים נתגלו כמהירים יותר מן ההזדווגויות בין בני הזוג - 8 שניות לעומת 12 שניות, ולכן יתכן כי לא הועילו כלל בהשגת ההפריה. בכל אופן, כמעט מחצית מכלל הקינים בהם התרחשה בגידה ננטשו בסופו של דבר, כמו התרחשו גירושים מכוערים בעקבות הבגידה.

מחקר שנערך באגם משיגן בקרב אוכלוסייה של שחף כספי (Larus argentatus), מצא כי 35 אחוז מן הזכרים שחיו לכאורה באושר רב עם בנות זוגן, היו עסוקים מאד בזמל"ז. עם זאת, כל הנקבות אשר להן בני זוג קבועים נותרו נאמנות, ודחו בעקשנות את קרבת הזכרים הזרים. לפיכך, בכל מקרי הזמל"ז אצל אותם שחפים היו מעורבות נקבות פנויות שהזדווגו עם מחזריהם, וחלקן אף היו מפריעות אחרי כן לתא המשפחתי של הנואפים ויוצרות מהומות.

יחד עם זאת, נמצא גם כי הזכרים שהיו להם בנות זוג לא סמכו כל כך על נאמנותן, וכדי להקטין את הסיכון שהן תבגודנה בהם, היו מקדישים זמן רב לגירוש הפולשים, לפחות כל עוד הנקבות היו פוריות. נתברר שככל שהזכר היה מעורב יותר בזמל"ז, כך היה מגיע לעיתים תכופות יותר לקינו כדי להביא מאכלים ומטעמים לבת זוגו. וככל שהיה להוט יותר אחר נקבות אחרות, כך קיים בחריצות מעוררת השתאות, אינספור הזדווגויות עם בת זוג שלו.
http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/797694/IMG_2377_wa.jpg
שחף בדרכו אל המאהבת (צילום: נדב בן-סימון)

מחקר שנערך במניטובה בקרב אווז השלג (Chen caerulescens) מצא, כי במרבית מקרי הניאוף, מעורב זכר המנצל את היעדרותו של שכנו ומשדל את בת זוגו של אותו זכר כדי שתזדווג גם עימו. זו מתנגדת בשלב ראשון לחיזוריו, אבל אחרי כן, משבושש בן זוגה לחזור, היא נענית לזכר הזר ברצון רב. על פי רוב, נעדר בן זוגה הקבוע מכיוון שהוא בעצמו יצא לחפש אחר נקבת שכנו. לכאורה, יוצא שכרו של הזכר בהפסדו, אולם לא כך הדבר: כל עת שהנקבה פורייה נותר בקרבתה בן הזוג ושומר עליה מפני זרים. רק לאחר שהנקבה מסיימת להטיל את הביצים, יוצא בן זוגה לתור אחר נקבות אחרות, כשהוא יודע כי בת זוגו כבר עסוקה בדגירה ולא בבילויים.

אבל מה קורה כשהנקבות יוצאות לעבודה. מחקר שנערך באי הוג שבטקסס בקרב שני מינים בני אותו סוג: לבנית גדולה (alba Ardea) ואנפה כחולה גדולה (Ardea herodias), מצא כי בעופות אלה הזכר הוא זה שבונה את הקן, וממתין שם כדי לקדם את הנקבות המגיעות הביתה. לאחר שהנקבה מטילה את ביציה, היא עוזבת את הקן בשעות האור, שבהן היא מקדישה עצמה לאכילה. בזמן הזה נותר הזכר להשגיח על הביצים לבדו. לקראת שעות בין הערביים שבה בת הזוג אל הקן. באותם ימים, כשבת הזוג נעדרת, ממשיך הזכר לקבל בברכה כל נקבה מזדמנת.

אצל עופות אלו נמצא הסבר מספק להתנהגותו הבוגדנית של הזכר: חמישית מן הנקבות שיוצאות בשעות היום לאכול, אינן שבות עוד אל הקן. באמצעות הבגידות משריין לעצמו הזכר בת זוג חלופית למקרה שבת זוגו תנטוש אותו. הנקבה החדשה כלל אינה שותפה לחטאיו. היא עצמה מחפשת לה בן זוג, ואין לה כל דרך לדעת שהזכר כבר תפוס, אלא עד שבת זוגו הקבועה חוזרת ומגרשת אותה משם. במרוצת הזמן גובר בטחונו של הזכר כי בת זוגו לא תנטוש אותו, והוא מפסיק לחזר אחרי נקבות מזדמנות.

המונוגמיה, אם כן, רופפת למדי בקרב עופות אלה, ועד כה הסבירו כך את חשיבותה: הזכר אינו מסוגל לכלכל או להגן על שתי משפחות בעת ובעונה אחת, ואילו הורה אחד לבדו אינו מסוגל לגדל את צאצאיו, בגלל הסבירות הגדולה שקן בלתי שמור ייהרס בזמן שהוא ייצא לחפש מזון. אולם, הבדיקות הוכיחו כי צאצאים רבים אינם כלל של הזכר המטפל בהם. אפשר שעובדה זו שופכת אור על המאמצים הרבים שעושים הזכרים כדי לשמור על בת זוגם בתקופת ההטלה. דיוויד לאק ועמיתיו תיארו זאת במחקריהם, אך התקשו להסביר זאת, לנוכח תפישתם את הציפורים כמונוגמיות. עתה, כבר ברור לכל כי אפילו שמירה קפדנית של הזכר אינה מונעת את הפריית הנקבה על ידי זרים (extra-pair fertilizations).

הבגידה בבן הזוג היא תולדה של הברירה הטבעית והינה תורשתית: הזכר מעוניין להפיץ את תאי הרבייה שלו בקרב נקבות רבות, על מנת שמטענו הגנטי יתפשט ככל האפשר באוכלוסיית הדור הבא. הנקבה, מצידה, מבקשת להבטיח את הפריית תאי הרבייה שלה. לזכר השומר אמונים לבת זוגו יש סיכוי נמוך להפיץ רבים מהגנים שלו לעומת זכר נואף, ונקבה בוגדנית תצליח יותר ברבייתה לעומת נקבה שאינה "מצמיחה קרניים", שאולי לא תתרבה כמצופה כתוצאה מנאמנותה.

על מנת להבין אילו גורמים מניעים את שני הזוויגים לניאוף, מוטל על המדענים לערוך תצפיות ובדיקות מקיפות בעונת הרבייה בקרב הקבוצה הנחקרת. אם הם מניחים שהנקבה מזמל"זת עם זכר שכן בגלל איכותו הניכרת על פני בן זוגה, יהא עליהם להחליט תחילה מהי איכות זו. האם למשל, גודל הגוף, שירה קצובה ודומיננטיות חברתית נותנים לזכר אחד יתרון על חברו? אחרי כן יצטרכו לקבוע את איכותו של כל זכר בתחומי אזור רבייה מסוים, וליטול ממנו דגימת דנ"א. במקביל עליהם להכיר את הזוגות המקננים ולדעת במי בחרה כל נקבה כדי לקנן עימו. עם בקיעת הצאצאים מן הביצים יש ליטול מהם בדיקות דנ"א ולהשוות אותן לאלו של כל הזכרים באותה סביבה. במידה שהצאצאים הם פרי ניאוף, יש לבדוק אם הנואפת בחרה בזכר איכותי יותר מבן זוגה, לפי הקריטריונים שנקבעו. אם ימצא שכך, תאושש השערת החוקרים.

מאות מחקרים בנושא נערכו עד כה, ולפי הידוע מנסים הזכרים "לרקוד על שתי החתונות". הם מבקשים להשיג ביטחון באבהותם בבית ולהפיץ את זרעם בחוץ. כל זמן שנאמנותה של בת זוגו אינה ודאית, הזכר מחזר אחר נקבות פנויות, ויחד עם זאת, בזמן שבת זוגו פורייה הוא שומר עליה מפני זרים. הוא מאכיל אותה בשפע של מזון ומזדווג עימה לעיתים קרובות, כדי לעודד אותה להישאר נאמנה בהיעדרו. כשבת זוגו כבר אינה פורייה, הוא מבקש לחמוד את בת זוגו של השכן בזמן שהיא פורייה. לפי השערה זו, אם הקינון אינו סינכרוני בקרב זוגות שכנים, אזי יש לצפות לניאופים תכופים יותר של הזכרים.

מן הממצאים שנאספו עד כה נתבררו כמה סיבות הגורמות לנקבות לבגוד: 1. נקבות השוקלות לנטוש את בני זוגן משתמשות בניאוף כדי לחפש לעצמן בן זוג חדש. 2. בחלק מן המושבות קיים מחסור בזכרים, וזו דרכן של נקבות פנויות להיות מופרות, אחר כך הן מנסות לגדל את הצאצאים עם נקבה פנויה אחרת. 3. חוסר הצלחה עם בן הזוג הקבוע בעונת הרבייה הקודמת עשוי להביא לחיפוש אחר בן זוג אחר. 4. יתכן כי זכרים שכנים או חסרי נחלה, עלולים להרוס את קינה וגם להרוג את צאצאיה, על מנת להכריחה לשוב ולהטיל ביצים, שתופרינה דווקא על ידיהם. כדי למנוע מהם את המעשה הזה, מוטב לנקבה להזדווג גם עם זכרים חזקים, החיים בשכנותה.

הנה כי כן, גם העופות מצייתים לכללים הביולוגיים החלים על כל היצורים, ואם עד זמננו התהלכה דעה כי עופות המקיימים זוגיות מושלמת, באו בדיקות הדנ"א והוכיחו אחרת.