רקע

הצורך של צה"ל בנגמ"ש עם מיגון כבד התעורר כבר במהלך הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון בשנות ה-80 של המאה ה-20 — הנגמ"שים מדגם M-113 ששימש באותה עת את כוחות החי"ר מספק הגנה כלשהי מקליעי נשק קל ורסיסי פגזי ארטילריה, אולם הוא אינו ממוגן כלל בפני איומים כמו טילי נ"ט או מטעני גחון.

הצורך המבצעי הדחוף הביא לפיתוחים המבוססים על הסבה של תובות טנקים מתיישנים לנגמ"שים, לאחר ביצועם של מספר שיפורים כמו החלפת מערכת ההנעה, המזקו"ם ושיפור המיגון. דוגמאות לפיתוחים כאלה הם האכזרית — המבוססת על טנקי T-55 ("טירן") שנלקחו שלל — והנגמשו"ט, הנגמחו"ן, הנקפדון, הפומ"ה ודומיהם — המבוססים על טנקי צנטוריון ("שוט").

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Nammer001.jpg
אולם כלים אלה לא היו אידיאליים מבחינת המענה שסיפקו מכמה סיבות, ובהן:

* הכלים לא תוכננו מלכתחילה לשמש כנגמ"שים, ולכן חסרו במקום ללוחמי החי"ר (או שנדרש מאמץ רב בהסבתם לאפשר יכולת נשיאת לוחמים).
* המנוע בכלים אלו נמצא מאחור — היכן שבדרך-כלל ממוקמת דלת-הכניסה לנגמ"ש — ופתחי הכניסה ממוקמים על גג התובה (עם זאת, באכזרית פותח פתח אחורי).
* הכלים נבנו בדרך-כלל מטנקים מתיישנים שקשה יותר ויותר לתחזקם.

תחילת הפרויקט

בשל הסיבות שהוזכרו לעיל, הוחלט במהלך שנות ה-90 לתכנן נגמ"ש לחימה ייעודי על-בסיס תובת טנק מרכבה סימן 1. גם בפרויקט זה דובר בתחילה על הסבת טנקים מתיישנים שיצאו משירות, אולם במקרה זה הטנק ענה על הצרכים מנגמ"ש לחימה: מנוע המרכבה ממוקם מלפנים, כך שבהתאמות מסוימות תוכל כיתת חי"ר שלמה להיכנס לתוכו וכן תוכנן פתח כניסה אחורי ממוגן.

בהובלת מנהלת תכנית הטנק (מנת"ק) — הגוף במשרד הביטחון המופקד על תהליך הפיתוח של טנקי המרכבה מראשית הפרויקט בסוף שנות ה-70 — נבנו שני דגמי אב טיפוס: הנמר"ה בתצורת רק"ם חילוץ, לשימוש החוליה הטכנית הפלוגתית (חט"פ), והנמ"ר בתצורת נגמ"ש לחימה.

הפרויקט הוקפא במשך זמן-מה, אולם בעקבות "אסון הנגמ"שים" ב-2004 ומלחמת לבנון השנייה ב-2006 הוחלט על בדיקה-מחדש של הפתרון לנגמ"ש הלחימה העתידי של כוחות החי"ר. נבדקו חלופות לנגמ"ש המרכבה, כמו הנגמ"ש האופני האמריקאי הסטרייקר, אולם בשל המיגון העדיף בבירור של הנמ"ר וכן משיקולים כלכליים (ייצור "כחול לבן" המבוסס על פס-הייצור של טנקי המרכבה), הוחלט בסופו של דבר כי נגמ"ש המרכבה הוא נגמ"ש הלחימה שבו יצטייד צה"ל. בשלב זה נקבע כי נגמ"ש המרכבה יתוכנן על-בסיס התובה של מרכבה סימן 4 (ולא מרכבה סימן 1, על-בסיסה נבנו אבי-הטיפוס), ולכן נקבע כי השם "נמר"ה" יציין את נגמ"שי המרכבה המבוססים על טנק מרכבה סימן 1 (על כל גרסאותיהם), ו"נמ"ר" יציין את אלו המבוססים על טנק מרכבה סימן 4.
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Nammer004.jpg/250px-Nammer004.jpg

במרץ 2008 הושק הפרויקט רשמית על-ידי סגן הרמטכ"ל, האלוף דן הראל, בבסיס צה"ל מחנה דורי. עוד לפני כן החל הנמ"ר בשורת ניסויים מבצעיים, ודווח על מספר תרגילים גדודיים וחטיבתיים בהם התאמנו לוחמי גבעתי וגולני בלחימה באמצעותו. כמו-כן, הנמ"ר שימש במהלך הלחימה ברצועת עזה במבצע עופרת יצוקה

תכונות

הנמ"ר מסוגל לשאת 12 לוחמים ועוד שתי אלונקות. הנמ"ר חמוש במקלעים בעמדות ORWS של רפא"ל המתופעלים מתוך הכלי וכן בעמדת קטלנית החמושה במקלע כבד M2 בראונינג 0.5 ומתופעלת מתוך הכלי. כמו טנקי המרכבה, גם הנמ"ר חמוש במרגמה פנימית 60 מ"מ. מדף המפקד מדוגם ב"קונכייה" - צריח תצפית פסיבי עם חלונות מזכוכית משוריינת המאפשר תצפית מסביב לכלי תוך הגנה מפני ירי.

הכלי מצויד גם בבית שימוש לרווחת החיילים, במערכות שו"ב וב-4 מצלמות שיאפשרו ראייה היקפית סביב הכלי . יתרונו הגדול של הנגמ"ש על פני הפומ"ה הוא הדלת האחורית המאפשרת פריקה נוחה ובטוחה מהכלי. בתוכנית הרב-שנתית להצטיידות צה"ל משנת 2007, "תפן", הוחלט על רכישתם של מאות נגמ"שי מרכבה . חטיבת גולני תהיה החטיבה הראשונה שתחל לקלוט אותו.

הנמ"ר נחשב לאחד הנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם. בהשקת הנמ"ר ציין מפקד זרוע היבשה, אלוף אבי מזרחי, כי יכולת המיגון הגבוהה של הכלי מספקת מיגון מיטבי מול האיומים הקיימים בזירה (ובהם טילי הנ"ט הרוסיים החדישים, המטיס והקורנט שבידי החזבאללה ), אולם למרות רמת המיגון הטובה אינה מעניקה הגנה מוחלטת, ובעתיד יעלה צורך להתקין מערכות הגנה נוספות בכלים אלה .

גרסאות

נגמ"ש המרכבה פותח במספר גרסאות יעודיות, לשימושים שונים:

* טנק חילוץ ששימושיו הם חילוץ ואחזקת רק"ם, המיועד למערך החימוש ברמת הגדוד. הוא מבוסס על תובת מרכבה סימן 3, והמערכות הייעודיות העיקריות שמורכבות עליו הן מנוף 42 טון-מטר תוצרת מפעלי אייל בהרצליה, וכננת חילוץ 35 טון-מטר תוצרת רויטצלר הגרמנית. דגם זה נמצא בניסוי בחטיבת טנקים. דגם נוסף התחיל בתור נגמ"ש חט"פ (חוליה טכנית פלוגתית), המצויד במנוף קטן יותר.

* נגמ"ש לוחמת חי"ר החמוש ב-2 עד 3 מקלעי מאג 7.62 מ"מ וכן במקלע כבד 0.5 אינץ' (M2 בראונינג) המתופעל מתוך הכלי (עמדת "קטלנית" של רפאל). דגם זה מבוסס על תובת מרכבה סימן 4 ומנצל את המיגון הכבד של הטנק ואת הדלת האחורית. בדווח כי צה"ל תכנן להצטייד כבר ב-2007 בלמעלה מ-100 יחידות של הכלי — צי כלים המאפשר לצייד שתי חטיבות חי"ר .

* נגמ"ש אמבולנס ("נמ"רבולנס"), שתוכנן בהתאם לצרכים של התאג"דים, וישמש לפינוי פצועים משדה הקרב