היה בעבר חוסר בהירות וחפיפה בין שחרור נפשי לאי התאמה. היום זה כבר לא קיים.. ואם לא מאובחנת מחלת נפש כלשהי אז הקב"ן לא יכול להפנותך לשחרור דרך ועדה רפואית, הוא מפנה אותך לועדת אי התאמה במיטב.

מה שכתבת במשפט של ה"אפשר לומר" זוהי פרשנות שלך לדברים.

אני אשאל אותך אחרת, אם אדם מפחד ממים... והוא ממש מפתח הפרעה קשה בכל פעם שהוא בסביבת אגם או ים.. האם הפתרון הוא להרחיק אותו מהים?
אני מניח שאתה תענה שלא.. אז מדוע זה שונה עם הצבא?

יש אנשים שקשה להם יותר להסתגל למרות הצבאית ולמערכת הצבאית ויש כאלה שיש להם חיים עוד יותר קשים כי הם נפלו על חרא מפקדים או שהם צריכים להתמודד עם נסיבות קשות מאוד של מצב כלכלי קשה בבית ובעיות ת"ש קשות מאוד.. אבל זה לא הופך אותם לחולי נפש. סביר להניח שהם יפתחו מצוקה כלשהי שהטריגר שלה היה הצבא כי שם הם נתקלו בזה לראשונה, הרבה פעמים אנשים מפתחים מצוקה בכל מיני מצבים. אפשר להתמודד עם הדברים האלה וזו בדיוק הנקודה שבגינה הצבא שינה את הנהלים.

מי שאינו חולה נפש - יקבל טיפול תומך מהקב"ן והבעיה אמורה להפתר. בדיוק כפי שאפשר ללמד אדם להפסיק לפחד מהים.
מי שיש לו מחלה צריך טיפול אחר לגמרי וכחלק מכך זה להרחיק אותו מהגורמים שמעוררים את המחלה כי איאפשר אחרת. בדיוק כפי שאיאפשר לגרום לאדם אסתמי להתרגל לאבק.