שלום לכולם!
בעמוד זה אתם הולכים ללמוד להבין ולראות בדיוק מה זה יום סיירות:
היום סיירות שלי היה ביום שלישי ה - 14.1.2003,
חשוב שתדעו שזהו יום של קריעת תחת מבחינה גופנית.
אני התאמנתי הרבה זמן ליום שדה הזה באופן מסודר במסגרת.
שקיבלתי את הזימון בהתחלה ל - 12.1.2003 אמרתי לעצמי וואי איך אני בכלל יהיה מוכן ?
שאלתי את המאמן שלי והוא אמר לי כן בטח אל תדאג אתה תהיה מוכן על בטוח!
סמכתי עליו! והייתי בטוח שאני הולך להפגיז ביום הזה.
לפני היום סיירות שלי הייתי קצת לחוץ, שאלתי אנשים והבנתי שיהיה טוב.
בין האנשים ששאלתי היה אחי, התותח שאני מעריץ אותו ומתייעץ איתו בכל הנוגע לצבא ובכלל!
אח שלי הסביר לי בדיוק למה אני הולך והכניס בי מוטיבציה.
יום סיירות לפני אחרי:
- לפני היום סיירות מומלץ לעשות פעמיים ביום מתיחות כדי למתוח את השרירים, שביום שדה יהיה יותר קל.
- מומלץ לאכול טוב.
- חייבים להרגיל את עצמכם לישון בשעות 9-10 ולקום מוקדם!
- בערב שלפני לאכול פסטה!
עד כאן עצות!!
ימי סיירות יש בינואר, יולי תלוי אם אתם קטנים יחסית... לי היה בינואר, ואני יליד אוגוסט.
ליום סיירות צריך להביא זימון, אישור רפואי שצורף, ת"ז.
עדיף להגיע לשם כמה שיותר מוקדם בסביבות 6:30-6:45 כי אז יתנו לכם מספר טוב וזה חשוב!
לאכול בבוקר איזה ארוחה קטנה, בננה {פצצת אנרגיה וגם מכונה הפתרון לעצירות}.
מה היה לי שם:
אני הגעתי בין ה20 הראשונים וקיבלתי מס' 21 {היום שבו נולדתי}.
הלכתי לרופא בדק לי דופק.
הלכתי לעשות מתיחות באופן עצמאי, ואז ה"בר אור".
אני הייתי בקבוצה הראשונה של הבר אור, זה כולל
שכיבות סמיכה = עשיתי 43
כפיפות בטן = עשיתי 48
2000 = עשיתי מתיחות לפני כי יש זמן ובריצה עשיתי 9:04
נתנו לי מספר והייתי מס' 49 שהגיע.
אחרי זה איזה שמן אחד רס"ר קצת השאיר אותנו מצב 2...
ואז הלכנו לחיילת אחת שתסביר לנו על היום הזה ועל האפשרויות,

1. "היחידה"

2. ש. 13

3. חובלים

צריך לדרג את זה אני רשמתי את הסדר הזה:
1. "היחידה"
2. ש. 13
3. חובלים
זה מה שכמעט כולם בוחרים!

שסיימנו הלכנו לעוד רס"ר זיין תשכל קצת על משמעת,
וחילק אותנו (כל המורעלים הראשונים שבאו בערך 30 ראשונים):
חלק תורנות מטבח
חלק לאוהל אפסנאות
וחלק לריצת אלפיים לסמן אנשים עם צבע.
אני הייתי עם עוד 13 אנשים בערך שסידרנו את האוהל של האפסנאות. יש שם אלונקות, שקים, ספסלים,
וכל מה שצריך...
אחרי שסיימנו וכמובן הכל על זמן 15 דקות סידרתם את כל האוהל..
לאחר 15 דקות הסתדרנו בחמישיות.
ואז אמרו לנו להסתדר בדשא עם 3 דקות עם החפצים היקרים שלנו בעשיריות, צא הוא אמר ורצנו.
הסתדרנו בעשיריות ואז אמרו לנו לשבת וחיכינו 3 דקות עברו כבר ו 10 דקות ו20 דקות ואף אחד לא בא.

כעבור שעה של ישיבה על הדשה הביאו לנו פרוסות לחם:
1. ריבה
2. שוקולד

אחרי שאכלנו נתנו לנו כובעים של הצבא למי שלא הביא..
וחילקו אותנו לקבוצות.

אני הייתי קבוצה 12 --> ומספר 21 יפה לא ??

לא משנה אחרי זה הלכתי עם המדריכים שלנו והם קראו לנו רשימה מה כל אחד צריך להביא מהאוהל אפסנאות {שסידרתי קודם}. הוא קרא מספרים ומה הם צריכים להביא, אני הייתי צריך להביא ג'ריקן מלא מיים.
תוך 4 דקות וכולם בחזרה, כמעט כולם.
ואז אמרו לנו שלושת המדריכים תוך 30 שניות כל הציוד באוויר ואחרינו.
בטח אתם שואלים למה שלוש מדריכים וזה בגלל שיש אחד מכל יחידה שכתבנו..
הלכנו איתם כל אחד עם ציוד ביד. המדריכים חיפשו את המקום הטוב ביותר בדיונה!
אחרי שהתמקמנו בדיונה אמרו לנו להיות בשורה ---------ש-ו-ר-ה----------

ואז התחלנו ספרינטים רק חבל שהם לא נגמרו אף פעם.
הספרינטים הם על דיונה ולא על מישור!
יש ספרינטים קצרים וספרינטים ארוכים בהתחלה יש איזה 6 לחימום
ואז עוד פול רק לסדרי הגעה.
בסדרי הגעה היה לי מאוד קשה כי נתתי את הכל בכל ספרינט!
הייתי בערך מקום 7,8,9 בכל ספרינט והיינו 14 בקבוצה
אחרי זה ספרינטים ארוכים עם אלונקות, שקים, ג'ריקנים.
כל הראשונים בערך 7-8 ראשונים לוקחים מה שהם רוצים.
כמעט תמיד לקחתי שקים, ג'ריקן. ובנוסף סחבתי אלונקה איזה פעמיים שלוש
היה לנו ממש הרבה זמן ספרינטים ארוכים בלי מנוחה משמעותית.
לפעמים נתנו לנו לשתות מים שזה היה צ'ופר כיפי במיוחד כי כל הפה שלי כבר היה לבן!!
אחרי פול זמן של ספרינטים הגיע הזמן לשקים!
מילאנו שקים והיה ביקורת - להוסיף , להוריד.
לי אמרו פעמיים להוסיף. אז הוספתי עוד ועוד!
ואז התחלנו!!
השעה הייתה 12:40 כולם עייפים אחרי שעתיים של ספרינטים!
הצבתי לעצמי מטרה!
אני לא עוצר בכלל עד סיבוב 10 כי זה קל וכיף.
כל סיבוב בדיונה זה סיבוב ענק !! של איזה 100 מטר
הקפתי והקפתי עד לסיבוב 7 שהכתף התפרקה לי והרגשתי זהו אני מת הורדתי את השק לפחות לדקה.
בזמן הזה שתיתי וראיתי את רוב האנשים שהיו לפני זה איתי בקבוצה נחים על הדיונה הם כבר פרסו את השק שלהם ונשכבו! מה הם חושבים לעצמם! היו לפחות 5 שנשארו שם, והם עשו אולי 4 סיבובים!
עשיתי קצת מתיחות לקחתי נשימה ארוכה והופ! יצאתי לעוד סיבובים.
לא ויתרתי הספקתי לעשות עוד 2 סיבובים מלאים עד שעצרו אותי ואמרו לי לנוח.
הייתי בין הראשונים! לא יודע מה קרה! שקים זה דבר שאני הכי שונא בעולם אבל יש שקים כיפים שם!
בזמן השקים לקראת הסוף ראיתי אנשים בכל הדיונות מתארגנים לתזוזה!
ואז כבר עצרו את כולם.
כמה עשו:
1 - 13 הכי תותח בשקים
1 - 11 בסדר אבל רימה בספרינטים!
1 - 10
1 - 9 זה אני
והשאר אני לא זוכר...
זהו אמרו לנו לשים חולצות ארוכות שהבאנו בהתחלה, להרים את הציוד ולבוא.
הלכנו לשיחות,
כל המדריכים לוקחים את החברה לשיחה קבוצתית, וכל אחד מציג את עצמו:
מספר חולצה, שם, מאיפה, איזה מקצוע הרחיב, מה הוא עושה בשעות הפנויות, איך הוא מתכונן לצבא, ומה המטרות שלו {לפי מה שבחרנו קודם}.
אני איתמר, מרעננה מרחיב גיאוגרפיה, אוהב מחשבים, לגלוש... , מתכונן לצבא גם בבית "סטים", וגם נמצא במסגרת "יובל עילם" קבוצה שמכינה לצבא!,

מטרות שלי:

---------------http://n.rotter.net/User_files/nor/402fa92a65ce44f2.jpg---------

1. http://n.rotter.net/User_files/nor/402fa9376619b0d9.jpg
-------------------------------------------------------

2. http://n.rotter.net/User_files/nor/402fa945665f915e.jpg
-------------------------------------------------------

3. http://n.rotter.net/User_files/nor/402fa94d668e232d.jpg
-------------------------------------------------------

בשלב הזה של היום כבר יד שמאל שלי מתה.
החזקתי אותי עם יש ימין כי לא יכולתי להזיז אותה! אחרי שכל אחד הציג את עצמו,
*חשוב לציין אצלי בקבוצה היו 14 אנשים 1 שרצה שייטת לפני מטכ"ל
וכל ה 13 האחרים רצו מטכל - שייטת - חובלים.

התחלתי להבין שהסיכויים קטנים שאני יקבל!
המפקד הראשי דיבר 3 דקות ואמר לנו להחזיר את הציוד לאוהל אפסנאות.
סחבתי את הג'ריקן וגם ספסל של מישהו לאט לאט עד שהגעתי לאוהל.
אחרי שהחזרנו את הציוד הגיע זמן הסוציומטרי (מי הכי טוב).
אני בקושי מצליח לכתוב ולזהות מספרים אבל דבר אחד ידעתי שזה רגע חשוב.
מכיוון שהיה איתי מישהו שאני מכיר והוא היה תותח! נתתי לו ציון גבוה ולכל השאר נמוך יותר..

אחד שרימה בספרינטים ולא הקיף סגרתי איתו חשבון למרות שלא היה משהו אישי נגדו.
סיימנו את זה הלכתי לאוהל פרסתי את התיק אכלתי בננה הייתי מת מרעב!
שתיתי מים, ואכלתי סנדויץ' שהיה כל כך טעים (אבא שלי הכין לי אותו וזה היה לפני ארוחת צהריים).
שכבתי באוהל לא היה אכפת לי מהרס"רים הייתי שם עם כמה חברה.
הרגשתי כל כך מת שחבל על הזמן! הרגשתי שנתתי הכל ומה שיהיה יהיה! העיקר שאני סחוט.
אחרי איזה 10 דקות הרס"ר אמר ללכת לדשא ולשבת בעשיריות.
אז שמתי מכנסיים ארוכים והלכתי!
שם כבר עשיתי מתיחות לכל השרירים העייפים במיוחד לכתף!
הרגעתי ממש קצת את השריר התפוס לי. אני מדגיש את העובדה שהייתי גמור לגמרי!!

ישבתי בדשא עם כל האנשים שסיימו את היום סיירות.
הרס"ר אמר כולם מצב 2 כי לא היינו מוכנים ואז היינו מצב 2. אחרי כמה דקות הוא הפסיק.
קרא לכמה קבוצות בערך עד קבוצה 8 ככה ללכת ולעשות כל מיני עבודות, בינתיים כל השאר קיבלו שקיות זבל והלכו לאסוף זבל!
ואז ארוחת צהריים סתם משהו אבל בכל זאת אוכל כולם מורעבים!
היה לחם, שוקולד למריחה, ריבה, עגבניות חתוכות, במבה, תפוח. שתייה (מים מהברזיות).
זהו סוף היום בערך 4 כולם שבוזים. אחרי ה 15 דקות הפסקת אוכל ישבנו בדשא שוב. המפקד קרא את המספרים שעברו ליחידה, לשייטת, חובלים, והופ! הם הלכו כל קבוצה עם נציג מהיחידה שהסביר להם מה הולך לקרות. אני ישבתי בדשא עם עוד שני חברים שזיהיתי שלא עברו גם כן, ומי שרימה בספרינטים עבר מטכל!

סיימתי להסביר מה לי היה ביום שדה הקשה הזה.
אני יצאתי משם בפרופורציות אבל עדיין מבואס. כי לא הייתי אחד השמנים האלה בקבוצה שלי שהגיע כל הזמן אחרון, ואני נתתי את הנשמה! ואני באותו מצב של האנשים שבמקום לסחוב שקים הם ישבו על הדיונה ודיברו,
וגם של האנשים שהלכו בספרינטים והגיעו אחרונים!
אני כרגע חושב על עוד יום סיירות ביולי, אני הולך לבקש חוזר אבל מי אמר שאני יקבל?
רוב הסיכויים הם שאני לא אקבל ובצדק הרבה אנשים היו רוצים חוזר, אבל ממש מעט בודדים מקבלים!
בקיצור אני עכשיו מקווה למצוא את מקומי ביחידה קרבית אחרת למרות שעוד באותו יום אמרתי
אני לא הולך ליחידות אחרות,
אני רוצה רק שייטת, מטכל, 669 ושום דבר אחר!
אני לא הולך לצבא בכלל חחח!
אחרי יום כזה קשה צריך לישון ורק לישון לא לחשוב בכלל אני הגעתי הביתה ב 7 ועד 9:30 חשבתי על היום!
והיום שאני כותב את הסיכום הזה, אני חושב לעצמי:
א. אני חייב להשיג עוד יום סיירות
ב. אני הולך לגיבושון צנחנים!
היום 15.1.2003 אחרי היום שדה! אני כולי תפוס מילאתי את המנילה וכבר שלחתי אותה.
רשמתי 5 צנחנים
4 דובדבן

לסיכום:

הדבר הכי נכון להגיד:
תהילתינו אינה נמדדת באי יכולתנו ליפול
כי אם ביכולתנו לקום אחר הנפילה (וויטמן)

מקווה שכולכם הקוראים תגיעו להישגים טובים ומה שתרצו!
הכי חשוב שיהיה בהצלחה! ושכולנו נחזור הביתה בשלום!

שלכם איתמר!

-- את זה אני רושם ב 15.2.04 --

במשך תקופה ארוכה מאוד נלחמתי עם הצבא להשגת יום סיירות נוסף..

שלחתי יותר נכון אבא שלי כתב ושלח

5 מכתבים..

בכל מכתב דחו אותי מחדש..

לא קיבלתי יום סיירות נוסף

ואפשר לומר שזה אחד הדברים הקשים לקבל אם עשיתם כבר..

גיבוש צנחנים עברתי תוכלו לקרוא יותר בפורום יש גם הסבר עליו..

אני מתגייס ב 25.3.04 עוד 39 יום

תפנימו את מה שכתבתי כאן

ותצליחו!!