זה קרה ככה: היא התאהבה בי, אני דחיתי אותה כל הזמן
היא כל היום רצתה להיות איתי, אני לא רציתי
זה רק שיגע אותה כי כשמישהו קשה להשגה אתה יותר רוצה אותו...אחרי תקופה היא ירדה ממני ל-ג-מ-ר-י בשביל לנסות לשכוח אותי, לא ענתה לי לטלפונים לא נפגשנו יותר.. היא היתה בדיכאון ובכתה כל היום.. ורק אז התחלתי להעריך אותה, ועכשיו מה שקרה זה ההיפך, התאהבתי בה, הבנתי איזה בנאדם מיוחד היא
אבל זה מאוחר מדי :(
אנחנו נמצאים עכשיו במצב שכבר השיחות לא זורמות וכל אחד שוקל מילים, לפעמים מסתכלים על הרצפה כשעוברים אחד ליד השני בשביל להתחמק כזה... (אנחנו עובדים ביחד)
ואנחנו היינו בתקופות של 24 שעות ביחד, ישנים אוכלים יוצאים רק ביחד
ועכשיו אין כלום.. זה כואב לי רצח :\
אני עובד איתה היום ב 9 בבוקר, החלטתי להגיד לה מה אני מרגיש מה אתם חושבים?
