זה קצת ארוך אבל אני אשמח אם תקדישו כמה דקות, זה חשוב לי.אני עם חברה שלי מגיל 15,
ובזמן האחרון היה לה קשה וזה ודיברתי לפני איזה 3 שבועות בטלפון והיא בכתה לי שקשה לי ושהיא לאיודעת מה היא רוצה לעשות, שהיא צריכה לדבר איתי וזה...
חשבתי שזה בגלל הצבא אבל היא אמרה שזה לא רק זה
אחרי זה ראיתי אותה ופשוט כזה לא דיברנו על זה הכל היה טוב
אתמול אמרתי לה שאני רוצה שנדבר על מה שהיא רצתה
והיא אמרה לי שקרה לה הרבה בזמן האחרון שכשאני לא איתה שהיא חושבת שאולי היא איתי רק בגלל שנוח לה ושהיא חושבת שאולי היא צריכה קצת חופש כדי להיות בטוחה,
שהיא כאילו רוצה לראות מזה בלעדי כדי שאם נחזור שזה יהיה במאה אחוז.
היא אמרה שזה לא הוגן כלפי...
חוץ מזה היא בעצמה לא כל כך יודעת מה היא רוצה לעשות,היא בכתה מלא והיא מפחדת שאם נפרד יכול להיות שהיא תרצה לחזור ואני לא,
אז אמרתי לה שזה חלק מזה, שאם היא רוצה להפרד ולדעת שבטוח היא יכולה לחזור אז היא מאבדת את מה שהיא רצתה, אמרתי לה שאני לא יכול להבטיח כלום.
בנוסף היא רצתה לקרוא לזה הפסקה, אמרתי שמבחנתי הפסקה זה סתם כדי להפרד עם ביטחון ואני לא מוכן לקרוא לזה ככה...
תמיד יצא לנו לחשוב על זה שאם באמת נשאר ביחד עד שנתחתן או שתהיה לנו תקופה באמצע שלא נהיה ביחד.
אמרתי לה שתגיד לי עד היום,
אם היינו רוצים להפרד על ריב אז הייתי נלחם על זה,
אבל אם זה מה שהיא אמרה,אז אני מעריך אותה שהיא אמרה את זה ואני אצטרך להתמודד, חוץ מזה שגם לי היו מחשבות שבטוח תהיה תקופה שלא נהיה ביחד.
הקטע שאני במערכת שלא מאפשרת לי לחשוב על הבעיות שלי ביום יום וזה קשה,
וגם יהיה לי הרבה יותר קשה להכיר בגלל הצבא דבר שיקשה מאוד...
מה דעתכם?