זהו... עכשיו אנחנו עובדים באותו מקום עבודה, כל החברים שלנו משותפים ואני כבר מאותה הודעה ביום שני לא הגעתי לעבודה...
אני לא יודע מה לעשות, אני לא מצליח לקום בבוקר בשביל ללכת, אני לא יכול להסתכל לו בעיניים,
אני יודע שלעולם לא נדבר ולעולם הוא לא יסלח לי, אין לי אשליות וזה כואב... כל כך כואב, הייתי עושה הכל בשביל לשנות משו וביקשתי מיליארד פעם סליחה באותו היום וזה לא עובד.
לא אנסה שוב, אין טעם... אבל מה אני עושה עם העבודה? אני די על סף של להתפטר, זה גורם לי לכאב בכל הגוף,
אני בקושי אוכל, אני לא יכול לחשוב על משו אחר בכל מה שאני עושה ביום, נזכר בדברים שאמרנ ובהודעות ובפתיחות ובזה שידעתי עליו הכל וההיפך...
לעולם זה לא קרה לי וחייתי בסוף של פנטזיה שהתפוצצה לי בפרצוף ואין לי מושג איך מתמודדים.
אני לא יודע למה רשמתי את זה כאן בכלל... באמת שלא, אני נשבע...
אבל קשה לי כמו שמעולם לא היה קשה לי, תאשימו אותי, תרדו עליי... ת עשו מה שצריך אבל אין לי כיוון. הכל מזכיר לי אותו,
הכל גורם לי לגעגוע ואני פשוט מרגיש שיש יותר מדי דברים שהייתי רוצה להגיד לו ולעולם לא תהיה לי הזדמנות. כואב לי. מאוד.

זהו... (בערך, כי זה פי מיליארד יותר מסובך ומורכב)