אני במשך השנה האחרונה עובדת ב3 עבודות בערך (פעוטון , פרוייקט פר"ח ושיעורים פרטיים באנגלית מטעם המכללה) - השנה הזו הייתה סיוט מבחינתי.
לנסות לשלב את כל הדברים האלה יחד עם לימודים זה בערך הדבר הכי טיפשי לעשות בעולם..במשך שנה שלמה יצאתי מהבית כול יום בין 6-7 בבוקר ולא סיימתי את העיסוקים שלי לפני 22:00 בערך וזה בלי לגעת עוד בחומר הלימודים בבית..
את כל זה עשיתי בשביל מטרה אחת שקבעתי לעצמי עוד משנה שעברה שזה כדי לטוס להודו ולשהות שם במהלך החופשת סמסטר.

הכל עבד לפי התכנון עד לפני שבוע בערך.
לפני 7 שנים גילו לאמא שלי גידול במוח. זו הייתה תקופה נוראית אבל לפני בערך 5 וחצי שנים היא עברה ניתוח בראש ובמהלך הניתוח גילו שאפשר להוציא את כל הגידול וכך היה- למזלנו בעצם לא היה צורך בהקרנות או כימותרפיה כי הוציאו הכל בניתוח.
לפני חצי שנה בערך הבדיקה שוב לא יצאה תקינה וגילינו שהגידול חזר, הוא הרבה יותר קטן מפעם קודמת - וזה בעצם בגלל שהפעם גילו את זה בזמן. לאחר התייעצות עם הרופאים שלה הוחלט כרגע לא לעשות כלום כל עוד אין שום תופעות לוואי מכך, וכמובן שעושים מעקב בפרקי זמן הרבה יותר קצרים מבעבר.

לפני שבוע אמא שלי אושפזה בעקבות התקף פרכוסים (תופעת לוואי של גידולים במוח- הם מפעילים לחץ בתוך הראש וכתוצאה מכך יש התקפי אפילפסיה). עוד כמה ימים יש לה תור לרופא שלה שוב, ולמיטב הבנתי ככל הנראה יתחילו טיפול של כדורים (שזה נחשב לכימותרפיה) במשך 3 חודשים.

ההורים שלי לא משתפים בכלום, לא משנה כמה אני ואחותי מסבירות שאנחנו רוצות לדעת, הם לא ממש מספרים לי מה קורה ואני די מתחרפנת מזה. מה שכן הבנתי זה שבזמן הכימותרפיה הגוף נעשה מאוד חלש.

המצב הוא כזה- הטיפול אמור לערוף שלושה חודשים.. שזה אומר בערך מיולי עד אוקטובר.
הטיסה שלי אמורה להיות מאוגוסט עד אוקטובר לפי התכנון ובעצם בשלב הזה אני כבר אמורה להיות עם כרטיס טיסה ביד, ואנחנו באמת עושים בירורים אחרונים לפני כן וחיסונים.

אני לא יודעת מה לעשות!! מצד אחד אני שנה שלמה קרעתי את התחת שלי רק בשביל זה.. אני חייבת לעצמי את ההתאווררות הזאת.. באמת שאני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי, ואני לא יכולה להחליט לדחות את הטיול למועד אחר כי אז חוזרים ללימודים. מה גם שאין לי יותר מידי זמן למרוח את ההחלטה, כרטיסי טיסה צריך להזמין כמה שיותר מהר כבר כי זו תקופה מאוד עמוסה.
מצד שני- אני אמנם לא גרה בבית, אבל בתקופה של חופשת סמסטר אני בהחלט יכולה לבוא הרבה להורים ולעזור בבית, במיוחד כשחושבים על זה שאם הטיפול באמת כל כך מחליש את הגוף היא תזדקק לכמה שיותר עזרה.

אני פשוט מרגישה שהחיים הציבו לי את המצב הכי לא פיירי בעולם.
זו לא טיסה שסתם פתאום החלטתי שיש לי כסף אז אני טסה, זה משהו שעבדתי בשבילו שנה שלמה. אמא שלי לא בסכנת חיים, אך האיכות חיים שלה יורדת. כבר עכשיו אסור לה לנהוג ,לעשות פעילויות או אפילו לסחוב קניות. וזה באמת לא במקום שאני אטייל לי בעולם בזמן שהכי צריכים את עזרתי.

(וכמובן איך לא, הדילמות האלו נופלות לי בדיוק בתקופת המבחנים)

אם את אכן יכולה לעזור , לקנות תרופות או לדאוג לבית או לעזור במטלות בזמן ההחלמה שלה
אני אומר תשארי בבית משמחה קודמת

אבל אם תשארי בארץ ורק תקפצי לביקורים ועדכוני סטטוס טלפוניים
ולא באמת תיהי לעזר נגיד אבא בבית וגם אחותך אז מצב כזה תסעי תטוסי
אין פה מצב של הסלמה רצינית ומצב שבו חלילה בנקודת זמן הזו יש חשש לחייה

במיוחד שהיא חוזרת ועוד בפעם השלישית.

מקווה שלא תדעי צער , אבל יותר חשוב שלא תתחרטי על דברים שעשית.

זה הזמן שתישארי עם אמא שלך, זה דבר חשוב מעין כמוהו... הכסף בחשבון לא נעלם, אולי תשתמשי בחלק ותצטרכי להשלים קצת לטיול של שנה הבאה, אבל יהיה בסדר.

עכשיו בלי קשר
אני חושב על כמה דברים
את תהיי לך בחו"ל... כל הזמן הראש שלך יהיה טרוד במה קורה עם אמא שלך בארץ
ואיך היא מרגישה ומה קורה איתה וכו' וכו' וכו'

עכשיו חס וחלילה המצב יתדרדר - תרגישי עוד יותר גרוע.

אני חושב שללא קשר למצב הפיזי,
את נמצאת במצב מנטלי שמחייב אותך להשאר לצד המשפחה שלך
עם כל הצער שבדבר.

אני חושב שאם את ממש לחוצה לטיול הזה
או שתדחי סמסטר אחד ותצאי באמצע הסמסטר לחו"ל
או שתדחי את זה בשנה ופשוט את השנה הקרובה תקחי קצת יותר באיזי
תקדישי זמן נטו ללימודים ולבילויים
וכמובן שאת כל הסכום תכניסי לאיזה פקדון כדי שלא תתפתי להוציא אותו על דברים אחרים.

אני חס וחלילה לא מאחל שיקרה משהו כזה שלא תביני אותי לא נכון, אני רק מייעץ להעמיד דברים בפרופורציה,
אני מסכים איתך שזה טיול חשוב לנשמה, במיוחד שעמלת מאוד מאוד קשה במשך שנה לחסוך כסף בשבילו, אבל אני מבטיח לך שהודו לא תיעלם, לעומת זאת רק תתארי מצב היפותטי שבו את בהודו וחס וחלילה מודיעים לך פתאום שיש דרדור במצב של אמא שלך, איך תרגישי? מה תעשי? תקחי טיסה ותחזרי ישר הביתה?
ומה יקרה אם זה יתרחש שבוע אחרי שהגעת להודו? עדיין חתזרי הביתה?
ואם חס וחלילה יקרו דברים גרועים יותר? יהיו לך רגשות אשם מפה ועד הודו!

לפי מה שקראתי עד עכשיו זה נראה שאת אדם טוב, ושאת דואגת לאמא שלך בצורה כנה, ורק מחכה שמישהו יגיד לך שזה בסדר, שאת יכולה לטוס.
את בסך הכול מנסה להרגיע את המצפון שלך שלא מרפה!
המצב מוכר ומובן, אבל אני חושב שמחובתך להישאר בארץ ולעזור בכל מה שמשפחתך תזדקק לו.

גם אני מוצא את הרוגע שלי בחופשות בחו"ל הרחק מכל הבעיות.

אם המצב מחמיר אני בטוח שתדעי לעשות את השיקול הנכון.
ואל תקשיבי להורים הם מן הסתם ירצו שתסעי בכל מקרה..

שנה שעברה הייתי בנפאל וסבתא שלי הייתה במצב קריטי בבית החולים במשך שבועיים.. ההורים החליטו לא לספר לי, רק כשהיא נפטרה הודיעו לי. אבל הייתי
בגובה של 5000 מטר שבוע הליכה לסוף או להתחלה. ממש כעסתי עליהם ועוד יותר
על עצמי, עד היום..

בהצלחה ורק בריאות!

לפני כשנתיים דודה שלי נפטרה, הבן שלה היה בארה"ב עד השבוע האחרון של החיים שלה כלומר בדיוק שבוע אחרי שהוא חזר (הזעיקו אותו) היא נפטרה.. הוא קיבל ממנה שבוע של חסד להתרגל לרעיון שהיא עברת לעולם הבא ולהיות איתה בשבוע הזה, אני יכול להגיד לך שבמשך שבוע הוא כמעט לא זז מהמיטה שלה.
אחרי שהיא נפטרה הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו, גם ברגע שמישהו מהמשפחה זרק לו שאלה של מתי חזרת (זה היה בדיוק אחרי שהיא נפטרה כשכולם ישבו מחוץ לחדר בית החולים שבו היא הייתה) והוא אמר ביום X בשעהY שזה היה בדיוק שבוע לפני אותו רגע.. הרגליים שלו קרסו באותה שנייה והוא כמעט נפל.

לבן דודה שלי היה מזל, הוא קיבל שבוע חסד.
לאמא שלך אני מאחל עוד שנים רבות של בריאות ואריכות ימים וכמובן חיים כמה שיותר איכותיים שיהיו לה!

אם את מחליטה לא לנסוע, רק תוודאי שאת שלמה עם ההחלטה ושלא תתחרטי עלייה.

אם את מחליטה כן לנסוע תעשי חיים וכמובן תקני לאמא מתנות יפות כדי שתשמח.

בכל אופן על כל החלטה שלא תקבלי כדאי שתהיי שלמה עם מה שאת בוחרת ובלי חרטות, אני מציע לך אולי לבדוק אופציה לשנות יעד לטיול או לעשות טיול קצת יותר קצר/קרוב כדי שבמידת הצורך תוכלי לקפוץ לארץ מהר.

כמו שאמרו פה - גם אם תסעי, כל הזמן הראש שלך יהיה טרוד במחשבות של מה קורה בבית. כל יומיים-שלושה תצטרכי להגיע למקום עם קליטה או אינטרנט בשביל לשמוע חדשות ולבדוק אם הכל בסדר. זה לא באמת חופש. זה לא נקרא לנקות את הראש.

לדעתי תלכי לטייל תהני ותשארי בקשר כמה שיותר עם הבית ככה שבהתראה של רגע את יכולה לעלות על מטוס ולנסוע.

מניסיון שלי סרטן יכול להיות מהיר מאוד אבל לפעמים הוא יכול להיות גם מאוד איטי וזה יכול להיות תהליך ארוך שלא נגמר ודווקא בגלל זה שווה לנצל את הזמן שבו את מרגישה נוח לנסוע כי בשלבים היותר מתקדמים הנוכחות שלך תהיה אפילו יותר חשובה מעכשיו ואם תוכלי להתאוורר כמו שצריך לפני את רק תרוויחי מזה.

רק תחשבי טוב טוב קודם אם את באמת תהיי מסוגלת להנות מהטיול כמו שצריך עם המצב בבית.

בשיא הכנות, משפחה נמצאת שם בשביל להישען עליה, במיוחד ברגעים קשים, אז נכון שאולי את לא תעזרי יותר מידי, ויכול להיות שהטיפול לא יהיה כזה קשה, לא נראה לי שאלה הנחות שאת צריכה להתבסס עליהם.