אנו חצי שנה יחד, היום היא טסה לחודש עם משפחה די עמידה אפשר לומר שלוקחת אותה לטיול חלומות (לונדון,רפובליקה דומינקנית וסנט בארטס בקריביים) למשך חודש רק בשביל שתהיה בייביסיטר לילדים במשך הטיול, כמובן גם שהיא מקבלת תשלום יומי מאוד יפה. טיול של האלפיון העליון, טיסות פרטיות והכל פשוט הזוי, שמח בשבילה כל כך, הלכתי כמובן להכיר את המשפחה, אנשים מקסימים וגם הילדים.פרידה בבן גוריון הייתה קשה לשנינו.
היא לא רק בת זוגתי היא גם החברה הכי טובה.
במשך חצי השנה הזו נוצר בינינו קשר מאוד חם וחזק... ועכשיו חודש שלם בלי להתראות.. רק שיחות קצרות והודעות.
לא קולט עדיין שהיא טסה, הרגשה מאוד מוזרה.
לא יודע איך לאכול את זה כל כך, זה סוג של שבירת שיגרה בין בני זוג שיכולה לעשות מאוד מאוד טוב או מאוד רע.. זה זמן בו הרבה תובנות עולות ורגשות חיוביים וגם אולי שליליים תופסים עוצמה וחוזק.
שנינו מרגישים שזה רק יחזק את הקשר ויקרב כשהיא תשוב ארצה.
לבינתיים אני מנסה להבין מה בדיוק קורה פה, מתרגל לימים שהולכים לבוא.
כתבתי את זה מתוך הצורך לפרוק, זה עוזר אין ספק.
אשמח לשמוע קצת מכאלו שעברו מצבים דומים.

* לשעבר בכינוי Computerman