אני בן 24 והיא 23,
היא לומדת בכרמיאל אני גר ליד חיפה ועוד במרכז,
אבל זו לא הייתה הסיבה לפרידה..

עבנרו הרבה ביחד בתקופה הזו, חוויות שלא יישכחו לעולם מן הסתם.
נפרדנו בהבנה שזה טוב לשנינו למרות שאנחנו אוהבים.
קשה לחשוב שהפעם הבאה שהיא תיכנס בדלת הדירה שלי תהיה בשביל לאסוף כמה דברים שלה.

דיברנו על זה לפני חודש כשהיא העלתה את הנושא הכואב והיא כבר בכתה וכבר עמדה ללכת, בסופו של דבר הלכנו לישון ביחד (אנחנו לא גרים ביחד).
אתמול אחרי שהיא אמרה "נראה לי שאני אלך" אחרי השיחה, הבנתי שזה כבר מתבשל חודש.. ובפעם שעברה שדיברנו על זה, היא פשוט "לא הלכה בזמן" ולכן המשכנו עד עכשיו..

מי יודע מה צופן העתיד של שנינו ומה יקרה מחר, אולי נחזור, אולי נשנא, אולי נאהב מרחוק..
דבר אחד בטוח, זה לא קל אבל פתאום מתחילים לעכל שאולי זה באמת לא היה זה מסיבות כאלה ואחרות.

תהיה חזק אחי, לא פשוט אבל כמו שאתה כבר רואה הכל עובר בחיים ואתה תצא מזה מהר ממה שאתה חושב. צא עם חברים ותנסה להעביר את המחשבות הלא טובות.