אנחנו ארבע חברים טובים מתקופת התיכון בגילאי 22-23.
לשלושה מאיתנו יש חברות יחסית טריות (עד חצי שנה) והרביעי גר בכלל בחו"ל.
אני גר רחוק מהבית בגלל הלימוד ומגיע פעם בחודש טיפה פחות הביתה.

ועכשיו לאישו:
כדי לתחזק את הקשר אני מנסה כל הזמן כשאני מגיע ליזום איזה יציאה של החבר'ה, כלומר ארבעתינו\שלושתינו אם הרביעי בחו"ל, בפועל יוצא שאנחנו נפגשים לעיתים יחסית רחוקות כי כל אחד עובד\לומד ובכללי זאת תקופה לחוצה.

כשכן יוצא לנו להיפגש שני החברים כל הזמן גוררים את החברות שלהן וזה מציק בטירוף ואני אסביר למה...

אני לא יודע בדיוק איך לנסח את זה בלי להישמע מתנשא אבל אולי יהיו פה כאלו שיבינו אותי, החברים האלו זה חברים של שטויות\ בנות\ אלכוהול ומסיבות.
הם אחלה חבר'ה אבל אין לי איתם נושאי שיחה כמעט ומלבד הדברים שרשמתי.

ברגע שחברות שלהן שם, מן הסתם כל הדברים האלה לא רלוונטיים ומה שקורה זה או שהערב צולע או שכל אחד מהם דבוק לחברה שלו.

מצד אחד, אני יכול גם להביא את חברה שלי אבל אני מרגיש שזה יהיה ממש תקוע מבחינת נושאי שיחה (היא בת 25 והן בנות 19-20), ואם זה כדי להתחרמן כל הערב אז מה הפואנטה בלהיפגש, את זה אני יכול לעשות בנוחות של הדירה שלי...

מצד שני, אני מנסה לרמוז להם שזה לא לעניין ובפעם בחודשיים שאנחנו יושבים על בירה שישאירו את חברות שלהן בבית אבל הם כמו ילדים מפגרים לא מבינים מה אני רוצה מהם.

הסיטואציה טיפה יותר מורכבת מזה אבל בגדול אתם צודקים, אנשים משתנים, חברויות משתנות.

אולי באמת הדרך הטובה היא להשלים עם המציאות להגיד תודה על מה שהיה ולהיתקדם הלאה.