ביום שני בערב ראיתי את המשחק של בית"ר בסלון, המכשיר טלפון שלי היה בחדר על שקט, בסוף המשחק ראיתי שקבלתי שיחה מחבר טוב, אך נמנעתי מלחזור כי כבר היה 11 בלילה והעדפתי לא לחזור בשעה כלכך מאוחרת.

למחרת אני עובד והיה לי יום יחסית עמוס בנוסף שיש לי לימודים בערב ולחזור אליו ברח לי הראש (קורה לכולנו) , בסוף הלימודים, בסביבות 10 בלילה הוא התקשר מטלפון של חבר אחר, הוא עונה והוא ישר מתחיל להתעצבן למה לא חזרתי אליו, הסברתי לו את כל מה שכתבתי לכם בהתחלה ולא קרה כלום ושגם אפשר לשלוח SMS לפעמים אם הוא רואה שלא חזרתי!
בקיצור הוא כאילו לא מקבל את זה שאני גם יכול להיות עסוק/קורה שאני לא עונה או כל דבר אחר (הוא בקבע בתפקיד רציני אז יש לו הרבה עומס).
בקיצור ביקשתי שיגיד כבר מה קרה (מדובר במשהו רציני שקרה לחבר קרוב...) בקיצור הסתיימה השיחה שהוא הסביר והוא היה צריך לסיים כי אותו חבר יצא מהבית חולים.

לבוקר מחרת (היום) שלחתי לו הודעה שאני מצטער שלא עניתי אבל באמת היה יכול לשלוח SMS ולא קרה כלום...

מפה לשם השיחה התפתחה עוד יותר, הוא מסוג האנשים שלא יכנס איתך לקטנות, הוא חותך את זה עם שורות קצרות ומשתמש באגו שלו, מתחיל "לא ענית זה בעיה שלך" "לא מקבל תירוצים" "לא בראש סדר העדיפויות שלי לעדכן אותך" וכדומה...

וכל זה רק בגלל שלא עניתי לו, אמרתי לו שעצם זה שהוא נסער מכל מה שקורה זה לא אומר שהוא צריך להוציא את זה עליי, אני נסער לא פחות ממנו...

בקיצור, גם לכם יש חבר כזה שהוא אגואיסט ושחצן, שלא מעניין אותו כלום חוץ מעצמו?

עכשיו לשאלתכם למה בכלל אתה נכנס לזה, כי זה חבר טוב, חבר שלמדתי איתו, שירתתי איתו תקופה, כל פעם שאנחנו טסים לחו"ל זה אותה חבורה והכל...

אז אתה מרגיש כאילו צורך להסביר ולנסות לסדר את זה...

אבל כל פעם אני נופל בפח מחדש, כי זה לא פעם ראשונה איתו, כל פעם זה משהו אחר, אם אני צודק או לא, זה תמיד כל פעם מחדש.

אבל כמו שאתה אמרת, זה המצב שגורם לו להתנהג ככה, כל אחד והדרך התמודדות שלו, ואם זה באמת חבר חבורה קרובה מה שנקרא אז צריך פשוט להתמודד עם זה לדעתי ולדבר איתו על זה כהעניינים רגועים יותר.

אני אישית נוהג בדיוק כמוך במצבים דומים, אומנם לא כשיש משהו רציני לחבר קרוב אבל גם אני נוהג לדחות שיחות מתי שנוח לי ולא מתי שנוח להם ולדעתי ככה זה צריך להיות.

שוב כל עוד לא מדובר באירוע חריג או שהם באמת צריכים אותך.

זאת דעתי..